השגת השם, בכח הספירות קבלת שפע בכלל מהותך. חלק-''''ג'''' 

[גם עניני הטבע נסתרים]
ודע, כי גם עניני הטבע אי אפשר ללמד בפירוש מקצת תחילותיהם כפי שהם. 26 וכבר ידעת אמרם ז"ל ולא במעשה בראשית בשניים. 27 ואם יבאר אדם כל אותם הדברים בספר, נמצא שכבר דרש לאלפי בני אדם. ולפיכך נאמרו גם עניינים אלה בספרי הנבואה במשלים, וגם חכמים ז"ל דברו בהם בחידות ומשלים, נהייה 28 בעקבות כתבי הקדש. לפי שהם דברים שיש בינם לבין מדעי האלוהות [ו] קשר גדול, וגם הם סודות מסודות המדע האלוהי.


[תפיסות בני אדם את הסודות]
ואל תחשוב שאותם הסודות הגדולים ידועים עד סופם ותכליתם לאחד מבני אדם, לא! אלא פעמים נוצץ 29 לנו האמת עד שנחשבהו יום, ומיד יעלימוהו החומרים וההרגלים 30 עד שנשוב בלילה אטום, קרוב למה 31 שהיינו בו בתחילה.
והרי אנו דומין למי שהבריק לו הברק פעם אחר פעם והוא בלילה אפל מאוד.
יש ממנו מי שיברק לו הברק פעם אחר פעם, 32 עד שכאלו הוא ביאור תמידי בלי הפסק, ויהיה הלילה אצלו כיום. וזו היא מעלת גדול הנביאים, אשר נאמר לו ואתה פה עמוד עמדי 33, ונאמר בו כי קרן עור פניו וכו' 34.
ומהם מי שהבריק לו פעם אחת בכל לילו, והיא מעלת מי שנאמר בהם ויתנבאו ולא יספו.35
ומהם מי שיהיה בין הברקה להברקה הפסקות גדולות או קטנות 36.
ומהם מי שלא הגיע למעלה שתואר אפלתו בברק, אלא בגוף מבהיק או כיוצא בו מן האבנים ודומיהן, שהם מאירים בחשכת הלילה. ואף גם אותו האור המועט הזורח עלינו 37 אינו תמידי, אלא נוצץ 29 ונעלם, כאלו הוא להט החרב המתהפכת 38.

ולפי המצבים האלה משתנים מעלות השלמים. אבל אותם שלא ראו אור אף פעם אלא הם מגששים באפלתם והם אשר נאמר בהם:
לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו 39,
ונעלם מהם האמת לגמרי על אף עוצם בהירותו כמו שאמר בהם:
ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים 40,
והם המון עמי הארץ, אין מקום להזכירם כאן במאמר זה.


[המגבלות בהוראת הסודות]
ודע, כי כאשר ירצה אחד השלמים כפי מעלת שלמותו, לומר דבר ממה שהבין מן הסודות הללו, בין בפיו בין בקולמוסו, לא יוכל לבאר ואפילו כדי השגתו ביאור שלם באופן מסודר, כדרך שהוא עושה בשאר המדעים אשר לימודם ידוע. אלא יארע לו בלמדו 41 לזולתו כפי שאירע לו בלמדו 42 לעצמו, כלומר: שיהא הדבר מופיע וצץ ושוב נעלם, כאלו טבע הדבר הזה ריבויו ומיעוטו כך הוא.

ולפיכך כאשר רוצה כל חכם אלוהי "רבאני" 43 משיג האמת ללמד דבר מן הסוג הזה, אינו מדבר בו כי אם במשלים וחידות. והרבו המשלים ועשאום שונים במין ואף בסוג 44.
וברובם עשו שיהא העניין שהמטרה הבנתו בתחילת המשל או באמצעיתו או בסופו, 45 אם לא ימצא משל התואם את העניין המכוון מתחילתו ועד סופו. והניחו את העניין שרצו ללמדו למי שמוכשר לדעת אותו, ואף על פי שהוא עניין אחד מסוים מפוזר במשלים רבים מרוחקים 46.

ויותר עמוק מזה שיהא המשל האחד עצמו [ז] משל לכמה עניינים: מתאים תחילת המשל לעניין, ומתאים סופו לעניין אחר. יש שהוא כולו משל לשני עניינים קרובים מאותו סוג מדע. עד שאפילו מי שרוצה ללמד בלי משל ולא חידה, יהיה בדבריו מן העמקות והקיצור עד כדי שיהא כמו המשל והחידה 47. כאלו המלומדים והחכמים מונהגים אל העניין הזה על ידי הרצון האלוהי, כדרך שהם מונהגים על ידי מצביהם הטבעיים 48.

הלא תראה כי ה' יתעלה זכרו, כאשר רצה להביאנו לידי שלמות ותקינות מצבי חברתנו במצותיו המעשיות 49, אשר לא יתכן זה אלא לאחר מושגים מושכלים, תחילתן השגתו יתעלה כפי יכולתנו 50, אשר לא יתכן דבר זה כי אם במדע האלוהי, ולא יושג אותו המדע האלוהי אלא לאחר מדעי הטבע, כי מדע הטבע תוחם את המדע האלוהי, וקודם לו בזמן הלמוד, כפי שנתבאר למי שעיין בכך 51. ולפיכך עשה יתעלה פתיחת ספרו במעשה בראשית שהוא מדע הטבע כמו שביארנו52.

ומחמת גודל הדבר ורוממותו, ומחמת חוסר יכולתנו להשיג הדברים הגדולים כפי שהם, נאמרו לנו הדברים העמוקים, אשר הוזקקה החכמה האלוהית להודיענו אותם, במשלים וחידות ובדברים סתומים מאוד. כמו שאמרו ז"ל להגיד כוח מעשה בראשית לבשר ודם אי אפשר, לפיכך סתם לך הכתוב בראשית ברא אלוהים וכו' 53. הנה העירוך כי הדברים האלה האמורים סתומות 54, וכבר ידעת דבר שלמה:
רחוק מה שהיה ועמוק עמוק מי ימצאנו 55.
ועשה את הדבור בכל זה בשמות המשותפים, כדי שיבינום ההמון לפי עניין שהוא כדי הבנתם וחולשת דעתם, ויבינם השלם שכבר למד באופן אחר.



[בין הוכחה למציאות דבר לברור מהותו]
כבר הזכרנו באחד מפרקי מאמר זה, 1 כי הבדל גדול בין ההערה וההדרכה 2 על מציאות הדבר, לבין בירור אמיתת מהותו ועצמותו.

והוא, שההדרכה על מציאות הדבר תהיה אפילו באמצעות מקריו 3, ואפילו בפעולותיו, ואפילו בדברים 4 רחוקים מאוד ממנו, שיש בינו לבין זולתו.
המשל בזה, אם רצית להודיע מלך של ארץ 5 מסוימת לאחד מבני ארצו שאינו יודעו, הרי יתכן שתהיה הודעתך אותו והערתך על מציאותו בדרכים רבים:
מהם שתאמר הוא האדם הארוך אשר מראהו לבן ושיבה זרקה בו 6 נמצא שהודעתו במקריו 7.
ואפשר שתאמר הוא אשר תראה סביבו קהל רב מבני אדם רוכבים והולכי רגל וחרבות שלופות סביבו ודגלים נשאים מעליו ובחצוצרות תוקעים לפניו.
או הוא השוכן בארמון אשר בעיר פלונית שבארץ הזו.
או הוא אשר צווה לבנות את החומה הזו.
או לעשות את הגשר הזה, וכיוצא בכך מפעולותיו ויחסו לזולתו.

ופעמים תורה על מציאותו בדברים שהם יותר נעלמים מאלה, כגון אם ישאלך אדם: היש למדינה הזו מלך, ותאמר לו כן בלי ספק. ומה הראיה על כך? תאמר לו שהשולחני הזה, כפי שאתה רואהו אדם חלש בעל גוף קטן, ולפניו הכמות הגדולה הזו מן הדינרים, והאדם השני הזה, בעל הגוף הגדול והחזק העני, עומד לפניו ומבקש ממנו שיתנדב לו גרה אחת. ולא נתן, ואף גער בו ודחהו מעליו בדברים. ואלמלי מורא המלך, היה הורגו 8 מיד, או דוחפו ולוקח ממון שברשותו. הנה זו הוכחה שיש מלך למדינה זו.
נמצא שהוכחת את מציאותו בתקינות מצב המדינה, אשר סיבתן מורא המלך והחשש מעונשו 9. ואין בכל מה שהדגמנו בו מה שמורה על עצם המלך ואמיתת עצמותו מצד היותו מלך.

[ההודעה על ה' - מציאותו ולא מהותו]
כך אירע בהודעת ה' יתהדר ויתרומם להמון בכל ספרי הנביאים וגם בתורה, כאשר הביא אותנו הצורך להורות ולהדריך 10 את כולם על מציאותו יתעלה, וכי לו השלמויות כולן, כלומר: שאינו רק מצוי בלבד, כמו שהארץ מצויה והשמים מצוים, אלא מצוי, חי, יודע 11, יכול, פועל, ושאר מה שראוי להאמין 12 במציאותו ויתבאר זה. 13

לפיכך הודרכו המחשבות על שהוא מצוי - בדימויי הגשמות; ושהוא חי - בדימויי התנועה. כי לא יבין ההמון דבר שמציאותו ודאית אמת שאין בו פקפוק כי אם הגוף, וכל שאינו גוף, אלא שהוא בגוף, הרי הוא מצוי, 14 אלא שהוא גרוע במציאות מן הגוף, מחמת שהוא זקוק במציאותו לגוף. אבל מה שאינו גוף וגם לא בגוף, 15 אינו דבר מצוי כלל בשום אופן בראשית עיונו של אדם 16, ובפרט בדמיונו 17.

[תפיסת ההמון את האלוהים]
וכן לא ישכיל ההמון מעניין החיות זולת [סו] התנועה, וכל שאינו בעל תנועה רצונית מקומית 18 אינו חי, ואף על פי שאין התנועה מעצמות החי אלא מקרה חיובי 19 לו. וכן ההשגה הידועה אצלנו היא בחושים, כלומר: השמע והראות. וכן אין אנו יודעים ומבינים העברת העניין מלב כל אחד ממנו ללב אדם אחר 20 אלא על ידי הדיבור, והוא הקול שמחתכים אותו השפתיים והלשון ויתר כלי הדבור 21.

[תיאור האלוהים כבעל תכונות]
וכאשר הודרכו מחשבותינו גם על היותו יתעלה משיג, ושיש עניינים מגיעים 22 מאתו אל הנביאים שיביאום אלינו, תארוהו לנו שהוא שומע ורואה, עניינו שהוא משיג את הדברים הללו הנראים ונשמעים ויודע אותם.
וכן תארו לנו שהוא מדבר, עניינו שמגיעים עניינים מאתו יתעלה אל הנביאים, וזהו עניין הנבואה, ועוד יתבאר זה בתכלית הביאור 23.
ולפי שאין אנו מבינים המצאתנו את זולתינו 24 כי אם בעשותנו אותו בפועל 25, לפיכך תיארוהו שהוא עושה 26.
וכך גם כיון שאין ההמון מכיר דבר חי כי אם בעל נפש, תארוהו לנו גם שהוא בעל נפש, ואם כי שם נפש משותף כמו שנתבאר 27 העניין שהוא חי.
וכיון שאין כל הפעולות הללו נישגים בנו 28 כי אם בכלים 29 גופניים, לפיכך הושאלו לו כל אותם הכלים אשר בהם תהיה התנועה המקומית, כלומר: הרגלים וכפותיהן 30;
והכלים אשר בהן יהיה השמע והראות והריח, והם האוזן והעין והאף;
והכלים אשר בהן יהיה הדבור וחומר הדבור והם הפה והלשון והקול 31;
והכלים אשר בהן יעשה העושה האנושי כל מה שיעשה, והם הידיים והאצבעות והכף והזרוע.

כללו של דבר, שהוא יתעלה מכל חסרון, הושאלו לו הכלים הגופניים להורות בהן על מעשיו, והושאלו לו אותם המעשים להורות בהן על שלמות מה שאינו עצם אותה הפעולה 32.

המשל בזה, הושאלו לו העין והאוזן והיד והפה והלשון, להורות בהן על הראיה והשמע והמעשה והדבור, והושאלו לו הראיה והשמע, להורות 33 על ההשגה באופן כללי. ולפיכך תמצא הלשון העברי משתמש בהשגת חוש מסוים במקום השגת חוש אחר, אמר:
ראו דבר ה' 34,
במקום שמעו, כי המטרה השיגו עניין דבריו 35, וכן:
ראה ריח בני 36,
כאלו אמר הריח ריח בני, כי המטרה השגת ריחו. ועל פי זה נאמר:
וכל העם ראים את הקולות 37,
עם היות אותו המעמד 38 גם מראה נבואה כפי שהדבר ידוע ומפורסם באומה 39. [סז]

והושאלו לו המעשה והדבור להורות בהם על שפע מסוים השופע מאתו כמו שיתבאר 40. נמצא שכל כלי גופני שתמצא בכל ספרי הנבואה 41 הוא או כלי תנועה מקומית להורות על החיות, או כלי תחושה להורות על ההשגה, או כלי פעולה 42 להורות על המעשה, או כלי דבור להורות על שפע השכלים על הנביאים כמו שיתבאר 40. ונמצא תדריך כל אותן ההשאלות לקבוע אצלנו שיש שם מצוי חי עושה לכל מה שזולתו וגם משיג מעשיו 43.

ונבאר כאשר נעסוק בשלילת התארים, 44 היאך מוסב כל זה לעניין אחד, והוא עצמו יתעלה בלבד, לפי שאין מטרת פרק זה כי אם לבאר עניני הכלים הגופניים הללו המיוחסים לו, יתרומם על כל חסרון, ושהם כולם להורות על פעולות אותם הכלים אשר אותם הפעולות שלמות אצלנו 45, כדי להורות 46 על היותו שלם בכל אופני השלמות 47.

כמו שהעירו לנו באמרם:
דברה תורה כלשון בני אדם 48.
אבל כלי התנועה המקומית המיוחסים לו יתעלה הם כגון אמרו:
הדום רגלי 49,
ואת מקום כפות רגלי 50.
אבל כלי הפעולה המיוחסים לו:
יד ה 51,
באצבע אלוהים 52,
מעשה אצבעותיך 53,
ותשת עלי כפך 54,
וזרוע ה' על מי נגלתה 55,
ימינך ה' 56.
אבל כלי הדבור המיוחסים לו:
פי ה' דבר 57,
ויפתח שפתיו עמך 58,
קול ה' בכוח 59,
ולשונו כאש אוכלת 60.
אבל כלי התחושה המיוחסים לו:
עיניו יחזו עפעפי יבחנו בני אדם 61,
עיני ה' משוטטות 62,
הטה ה' אזנך ושמע 63,
קדחתם באפי 64.
ולא הושאל לו מן האברים הפנימים, כי אם הלב, מפני שהוא שם משותף 65 והוא גם שם השכל, והוא מוצא 66 חיי החי. כי אמרו:
המו מעי לו 67,
המון מעיך 68,
הכוונה גם בהם על הלב 69, כי 'מעי' שם הנאמר באופן כללי ופרטי, והרי הוא שם המעיים 70 בפרט והוא שם כל אבר פנימי בכלל 71, ונמצא שהוא גם שם הלב, והראיה לכך אמרו:
ותורתך בתוך מעי 72,
כאלו אמר בתוך לבי, ולפיכך אמר בפסוק זה המו מעי, המון מעיך, ולשון המיה לא נאמר אלא בלב מכל שאר האברים:
הומה לי לבי 73.

וכן לא הושאל לו הכתף, מפני שהוא כלי משא 74 בידוע 75, וגם לפי שפוגע בו הדבר הנשוא.
וכל שכן שלא הושאלו לו כלי ההזנה, כי באלו גילוי החסרון בעיון ראשון 76.
ודין כל האברים באמת שווה, החיצונים מהם והפנימים, כולם כלים לפעולות הנפש השונות 77, מהם כלים הכרחיים לקיום האדם זמן מסוים, כגון כל האברים הפנימים 78;
ומהם כלים הכרחיים לקיום המין, כאברי הזרע;
ומהם כלים לתקינות מצב האדם ושלמות מעשיו כגון הידיים והרגלים והעיניים, כולם לשלמות התנועה והמעשה וההשגה, הכרח התנועה לחי היא להשגת הנאות 79 [סח] ולהתרחק מהפכו. והכרח החושים - להבחין בין המתאים להפכו. וצורך האדם לפעולות המעשיות, לתכנן מזונותיו ומלבושיו ומדורו כי זה הכרחי לטבעו, כלומר: שהוא זקוק לתכנן 80 את הראוי לו 81. ויש שימצאו מקצת הפעולות גם למקצת בעלי החיים, מפני שהוא זקוק לאותה העשייה 82.

ואיני סבור שיסתפק אדם בכך שה' יתעלה בלתי זקוק למאומה 83 להמשך 84 מציאותו ולא לתקון מצבו, אם כן אין לו כלים 85, כלומר: שאינו גוף. אלא מעשיו בעצמו לא בכלים, והכוחות בלי ספק מכלל הכלים 86, נמצא שאינו בעל כוח, כלומר: שיהא בו עניין זולת עצמותו, בו הוא עושה או יודע או רוצה 87, כי התארים אינם אלא כוחות בעלי שמות שונים לא יותר, ואין זה מטרת הפרק.

[תיאורי ה' אצל חז"ל]
וכבר אמרו ז"ל מאמר כללי המסלק כל מה שנדמה בכל התארים הללו הגשמיים שמזכירים הנביאים, והוא מאמר המוכיח לך כי החכמים ז"ל לא עלתה על דעתם הגשמה בשום אופן, ולא היה אצלם דבר שאפשר לדמותו 88 או לטעות בו, ולפיכך תמצאם בכל התלמוד והמדרשות משתמשים באותם הפשטים הנבואיים, מחמת ידיעתם שזה דבר בטוח שלא יביא לידי ספק, ואין לחוש בו לטעות כלל, אלא הכל על דרך המשל והדרכת המחשבה 89 שיש מצוי, וכאשר הונח 90 המשל, לפי שהמשילוהו 91 יתעלה למלך המצווה ומזהיר ומעניש וגומל אנשי מדינתו, ולו שמשים ומשרתים המוציאים לפועל את פקודותיו ועושים לו מה שרצונו לעשות, המשיכו גם הם כלומר: החכמים, כפי אותו המשל בכל מקום, ומדברים כפי מה שמתחייב מן המשל הזה מן הדיבור והמענה והמשא ומתן בדבר, וכל כיוצא בזה מפעולות המלכים, והם בכל זה בשאננות ובביטחון שלא יגרום דבר זה טעות ולא ספק 92, ואותו המאמר הכללי אשר העירונו עליו הוא אמרם בבראשית רבה 93:
גדול כחן של נביאים שהם מדמין את הצורה ליוצרה, שנאמר ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם 94.

הנה ביארו בפירוש כי כל אותן הצורות שמשיגים כל הנביאים במראה הנבואה, הם צורות ברואות, ה' בוראם והוא הנכון, כי כל צורה מדומה היא ברואה 95. וכמה נפלא אמרם "גדול כחן", כאלו הם ע"ה היה חמור בעיניהם עניין זה, לפי שכך אומרים תמיד בכל דבר חמור שנאמר או שנעשה שיש בפשטו זרות, 96, כמו שאמרו: ר' פלוני עבד עובדא במוק ביחידי, ובלילה אמר ר' פלוני כמה רב גובריה דעביד ביחידאה 97. ורב גובריה הוא 'גדול כחו', וכאלו הם אומרים, כמה חמור מה שהוזקקו [סט] הנביאים לעשות, במה שהם מורים על עצמותו יתעלה בדברים הנבראים שהוא בראם 98, והבן את זה היטב.

הנה בארו ובררו על עצמם ניקיונם מלהאמין בגשמות, ושכל תאר ותבנית הנראים במראה הנבואה הם דברים נבראים, אלא שדימו את הצורה ליוצרה, כמו שאמרו ז"ל בפירוש.

וכל הרוצה לחשוב עליהם רע אחר האמרות הללו מתוך רשעות 99, ולהשפיל את מי שלא ראה ולא ידע את מעמדו 100, אין עליהם ז"ל נזק בכך. [ע]


[דעה]
דע אתה המעיין במאמרי זה, כי הדעה [1אעתקאד" כאן מגדיר רבנו מושג זה היטב, ובהחלט אין לתרגמו "אמונה", כי אמונה היא השקפה התפושה בידי האדם במסורת וללא ידיעה יסודית, ולפיכך תרגמתי בכל מקום "דעה". ויפה תרגם ר' יהודה אבן תיבון שם ספרו של רס"ג "אעתקאדאת" דעות, אם כי בתוך הספר הסתבך ללא סדר. כי "דעה" היא השקפה שאדם מגיע אליה מתוך חקירה יסודית ותוך בדיקה מקיפה של ההקדמות אשר הובילו אליה, ואף תוך בדיקת המתקפות הצפויות נגדה, כדי לדעת אם היא עשויה להחזיק מעמד נגדן. ובדומה להגדרתו זו של רבנו הגדיר רס"ג בהקדמת ספרו "האמונות והדעות" פ"ד, ראה שם מהדורתי עמ' יא.ובכאן טעה בפירושו הרב הגאון י' קאפח והערנו כי ישנם ב' בחינות דעת ונחלקו בהגדרתם הרמב'ם והרס'ג אולם נטה הרב קאפח לפרש בשיטה המקרבת את משמעות העניינים] אינו העניין הנאמר בפה, אלא העניין שהצטייר בנפש כאשר מאמתים אותו 2 שהוא כך כפי שהצטייר.

אם אתה מאותם שמספיק להם *2 מן ההשקפות הנכונות, או שחושבים שהם נכונות 3, בכך שתאמר אותם בפיך 4 בלי שתשכיל אותם ותבינם, 5 כל שכן שתחקור בהם על הנכון, הרי זה קל מאוד, כפי שאתה [עד] מוצא רבים מן הפתאים תופסים 6 דעות שאינם מבינים להם עניין כלל.

אבל אם אתה ממי שנשאו לבו להתרומם למעלה הנעלה הזו, מעלת העיון 7, ושיתברר לך באמת שה' אחד אחדות אמיתית, עד שלא ימצא לו הרכבה כלל ולא השערת חלוקה בשום פנים ואופן 8, אם כן דע שאין לו יתעלה תואר עצמי כלל 9, ולא בשום מצב ועניין. ושכשם שנמנע היותו גוף, כך נמנע היותו בעל תואר עצמי.

אבל מי שסבור שהוא אחד בעל תארים מספר, הרי הוא אומר שהוא אחד בפיו, וסבור במחשבתו שהוא רבים, וזה כעין מה שאומרים הנוצרים הוא אחד, אלא שהוא שלשה, והשלשה אחד 10. כך דברי האומר הוא אחד, אלא שהוא בעל תארים מספר, והוא ותאריו אחד, עם סילוק הגשמות וקביעת הפשטות המוחלטת. כאלו מטרתנו וחקירתנו אינם אלא היאך לומר, לא היאך לקבוע בלבנו.

ואין קביעת דעה כי אם לאחר השכלה 11, כי קביעת הדעה היא אימות מה שהושכל 12, שהוא גם מחוץ למחשבה 13 כפי שהושכל במחשבה 13.
ואם הושג עם דעה זו שלא יתכן הפך הדעה הזו כלל, ולא ימצא במחשבה מקום לדחיית דעה זו ולא השערת אפשרות הפכה, יהיה זה נכון.

וכאשר תתפשט מן התאוות וההרגלים 14, ואתה בעל תבונה, ותתבונן במה שאומר בפרקים אלו אשר יבואו בשלילת התארים, יתאמת לך הדבר בהכרח, ואז תהיה ממי שמשכיל יחוד השם, לא ממי שאומרו בפיו ואינו מבין לו עניין, ויהיה מכלל אשר נאמר בהם:
קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם 15.

אלא ראוי שיהיה האדם מכלל משכילי האמת ומשיגיו, ואף על פי שאינו אומרו בפיו, כמו שנצטוו החסידים ונאמר להם:
אמרו בלבבכם על משכבכם ודמו סלה 16. [עה]ונבאר מחלוקתם בעניין הדעת אע'פ שלפי הקבלה אינם חולקים באמת ונקדים מה שביארנו ב''איך מתפללים''שביאר בעל העקרים ,פעמים שם ה' מושאל למלאכים הנה צריך עיון רב לפמ'ש לעיל לרמב'ם ולפיכך כאשר נתאמת 31 אצל מקצת ההמונים שאין ה' גוף, או שאין [קפח] לו מגע במה שעושה, דימו שהוא מצווה את המלאכים, והמלאכים עושים אותן הפעולות באופן ישיר ובמגע גוף בגוף, כדרך שעושים אנחנו בכל מה שאנו עושים. ודמו שגם המלאכים גופים 32. ומהם מי שסובר שהוא יתעלה מצווה הדבר במילים כדברנו, כלומר: באותות וקול, ואז יופעל 33 אותו הדבר 34. כל זה המשכות אחר הדמיון אשר הוא גם יצר הרע באמת 35, כי כל מגרעת הגיונית 36 או מדותית היא פעולת הדמיון או נספחת לפעולתו ופי' הכוזרי , והוא קורא אותו בשם נודע, כנוי לזה שדבר עמו, ואמת אצלו שהוא בורא העולם אחר שלא היה.
ותחלתם אדם, לא היה יודע ה' לולא דברו עמו וגמולו וענשו ושברא לו חוה מצלעותיו, ונתברר לו שהוא בורא העולם, ורמז לו בדבור ובמדות וקרא אותו ,יי'. ולולא זה היה נשאר על שם ,אלהים', שאין מתברר מה הוא נמצא יהיה שם ה' מסופק לא מושאל לשיטת ס' העיקרים או משותף לפי ביאור ג' השיטות לשיטת ס' העיקרים ולכאורה נכנס בביאורו בהיפך המושכלות שבא לבאר ויצא בצריך עיון ,אמנם עם דקות ההבחנה יובן לך תשלום ענין שם ה' לפי כללות ארבעת השיטות שלא נבין העניין ויקרא שם ה' ע'ד הפעולה ותמצא מעתה שאף שנקרא בשם העצם אשר הוא תואר עם כל זאת יורה על שלילת השגת שם העצם וכפי שביאר המו'נ בפנ'ב ח'א בחלק החמישי מתארי החיוב שיתואר הדבר בפעולתו ואמר שם שראוי שיתואר בהם הבורא יתברך,ונמצא שהועילנו שיטת הרס'ג לומר ג' הספיקות אשר הם הם תואר פעולת שמו דהיינו שאינו מושג והוא א'כ שם העצם
איך מתפללים ע'כ ונבאר המחלוקת עתה הנה כך באמת הציג הרמב'ם את הויכוח בין הפילוסוף למותכלם והסיק מתוך זאת חידוש גדול98.ההקדמה העשירית
היא ההתכנות 21 אשר הזכירו, וזהו בסיס מדע ה"כלאם".

ושמע עניינו: הם סבורים כי כל העולה בדמיון יתכן מבחינת השכל: 22
כגון שייעשה כדור הארץ גלגל סובב, 23 וייעשה הגלגל כדור הארץ, ותתכן אפשרותו מבחינת השכל.
וכגון שתנוע טבעת 24 האש כלפי המרכז וינוע כדור הארץ כלפי המקיף 25, ואין מקום זה יותר טוב לגוף זה מן המקום האחר מבחינת ההתכנות השכלית.

אמרו וכך כל דבר מן הנמצאים הללו שאנו רואים, היות דבר מהם גדול מכפי שהוא או קטן, או בהפך מכפי שהוא מצוי בתארו ומקומו, כגון שיהיה אחד האדם כגודל הר עצום בעל ראשים רבים מרחף באוויר, או שימצא פיל בגודל פשפש ופשפש 26 בגודל פיל, כל זה אמרו יתכן אצל השכל.
ועל דרך זו מן ההתכנות יהיה כל העולם, וכל דבר שהניחו מן הסוג הזה אמרו יתכן שיהיה כך ואפשר שיהיה כך, ואין היות דבר פלוני כך, טוב מהיותו כך, מבלי להביט לתיאום המציאות עם ההנחות שלהם, לפי שהמצוי הזה לדבריהם, שיש לו צורות ידועות ושיעורים מוגדרים ומצבים חיוביים בלתי משתנים ולא מתחלפים, אין הווייתם כך אלא על דרך הנוהג.

כמו שנוהג המלך שאינו עובר בחוצות העיר אלא כשהוא רוכב, ולא נראה מעולם כי אם כך, ואין מן הנמנע אצל השכל שיהלך רגלי בעיר, אלא הדבר אפשרי בלי ספק ויתכן היותו. כך אמרו, היות הארץ נעה למרכז, והאש אל על 27, או היות האש שורפת והמים מצננים, אינו אלא מהלך נוהג, ואין מן הנמנע בשכל שישתנה נוהג זה, ותצנן האש ותנוע למטה כשהיא אש, וכן יחמם המים, וינוע למעלה כשהוא מים, ועל פי זה נבנה כל העניין.

והם עם זאת מסכימים, כי התקבצות שני הפכים במקום אחד וברגע אחד בטל, לא יהיה ולא יתכן בשכל.
וכן אומרים עוד כי היות עצם 28 שאין בו מקרה כלל, או מקרה לא בנושא לדברי מקצתם, נמנע ולא יתכן בשכל.
וכן אומרים כי הפיכת העצם מקרה, או הפיכת המקרה עצם, לא יהיה. ולא יתכן כניסת גוף בגוף. אלא מודים הם כי אלה נמנעים מבחינה שכלית.

אבל מה שכל אשר מנאוהו מן הנמנעות לא יצטייר כלל, ואשר קראוהו אפשרי יצטייר, הוא דבר נכון.
אלא שהפילוסופים אומרים, כי זה שאתם קוראים אותו נמנע, מפני שאינו עולה בדמיון, ואשר קראתם אותו אפשרי, מפני שהוא עולה בדמיון, וזה האפשרי אצלכם, הוא אפשרי בדמיון לא בשכל! הנכם בהקדמה זו בוחנים את החיובי, ואשר יתכן והבטל, פעמים בדמיון לא בשכל, ופעמים בתחילת המחשבה הכללית, 29 כמו שהזכיר אבו נצר, כאשר הזכיר את העניין שקוראים אותו ה"מתכלמין" שכל 30.

הנה נתבאר, כי כל העולה בדמיון אפשרי הוא [קמא] לדעתם, בין שהיה תואם את המציאות או שאינו תואם. וכל שאינו עולה בדמיון הוא הנמנע.

ולא תתקיים הקדמה זו כי אם בתשע הקדמות שהזכרנו לעיל, ובגללה בלי ספק הוזקקו להקדים אותם, וביאור הדבר כפי שאבאר 31 לך ואגלה לך ממסתרי דברים אלו על דרך ויכוח שאירע בין ה"מתכלם" והפילוסוף:

אמר ה"מתכלם" לפילוסוף מדוע מצאנו גוף הברזל הזה בתכלית הקושי והחוזק והוא שחור, וגוף החמאה הזה בתכלית הרכות והרפיון והוא לבן?

ענהו הפילוסוף ואמר, מפני שכל גוף טבעי יש לו שני מיני מקרים:
- מקרים אשר יבואוהו מצד חומרו, כדרך מה שהאדם בריא וחולה,
- ומקרים יבואוהו מצד צורתו כהתפלאות 32 האדם וצחוקו.
וחומרי הגופים המורכבים הרכבה אחרונה 33 שונים מאוד כפי הצורות המיוחדות לחומרים, עד שנעשה עצם הברזל שונה מעצם החמאה. ונספח להם מן המקרים השונים כפי שאתה רואה, והרי החוזק בזה והרכות בזה, מקרים נספחים לשנויי צורותיהם, והשחרות והלובן מקרים נספחים לשנויי חומריהם הסופיים.

ואז סתר ה"מתכלם" כל התשובה הזו באותן ההקדמות שיש לו, כפי שאסביר לך, והיא, שהוא אומר, אין צורה מצויה, כפי שנדמה לך כלל, המייצבת את העצם עד שתעשהו עצמים שונים, אלא הכל מקרים כפי מדבריהם בהקדמה השמינית.

ואמר עוד, אין שוני בין עצם הברזל ועצם החמאה, והכל מחובר מעצמים בודדים דומים, כמו שביארנו מהשקפותיהם בהקדמה הראשונה, אשר נתחייבו ממנה בהכרח ההקדמה השניה והשלישית כמו שביארנו. וכן ההקדמה השתים עשרה צריכים לה בקיום העצם הבודד. וכן לא יתכן אצל ה"מתכלם" שיהו מקרים מסוימים מיוחדים לעצם זה, עד שיהא בהן מזומן ומעותד לקבלת מקרים שניים, כי לדעתו אין מקרה נושא מקרה כמו שביארנו בהקדמה התשיעית. ואין למקרה קיום כמו שביארנו בהקדמה השישית.

וכיון שנתאשר 34 ל"מתכלם" כל מה שרצה כפי הקדמותיו, והיה המושג מהן, כי עצמי החמאה והברזל עצמים שווים דומים, ויחס כל עצם מהם לכל מקרה יחס שווה, ואין עצם זה ראוי למקרה זה יותר מזה. וכשם שעצם בודד זה אין התנועה לו עדיפה מן המנוחה, כך אין עצם מהם ראוי לקבל מקרה החיים או מקרה השכל או מקרה החוש יותר ממקרה אחר, וריבוי העצמים ומיעוטן אינן מוסיפים בכך מאומה, כי המקרה הרי מציאותו בכל עצם ועצם מהם, כפי שביארנו מדבריהם בהקדמה החמישית.

והיוצא לפי כל ההקדמות הללו שאין האדם ראוי יותר להשכיל מן החיפושית 35. ויתחייב 36 מה שאמרו מן ההתכנות בהקדמה זו.
ובגלל הקדמה זו היה כל העסק, לפי שהיא החמורה 37 מן הכל בקביעת כל מה שרוצים לקבוע כמו שיתבאר.

הערה
דע, אתה המעיין במאמר זה, אם אתה ממי שידע את הנפש וכוחותיה, 38 ונתברר לו כל דבר כפי אמיתת מציאותו, הרי כבר ידעת כי הדמיון מצוי לרוב בעלי החיים: בבעל חי השלם כולו, כלומר: שיש לו לב, הרי מציאות הדמיון לו ברור 39, ושאין ייחודו של אדם בדמיון 40, ושאין פעולת הדמיון פעולת [קמב] השכל, אלא הפכו. והוא:

שהשכל מפרק את המורכבות ומבחין בין חלקיהן, ומפשיטן ומשכילן כפי אמיתתן וסיבותיהן, ומשיג מן הדבר האחד עניינים רבים מאוד, שונים אצל השכל כשוני שני בני אדם אצל הדמיון במציאות 41.
ובשכל יבחן העניין הכללי מן העניין הפרטי 42, ולא תתאשר 43 הוכחה מן ההוכחות כי אם בכללי.
ובשכל יוודע הנשוא העצמי מן המקרי.
ואין לדמיון פעולה במאומה מן הפעולות הללו, כי אין הדמיון משיג כי אם הפרט המורכב בכללותו כפי שהשיגוהו החושים, או שמרכיב הדברים שהם נפרדים במציאות ומרכיבם זה על זה 44, והכל 45 גוף או כוח מכוחות הגוף.

כמו שמדמה המדמה אדם וראשו ראש סוס, ויש לו כנפים וכיוצא בכך, וזהו הנקרא 'המוצר הכוזב', לפי שאינו תואם שום מציאות כלל 46, ואין הדמיון יכול כלל להשתחרר במושגיו מן החומר 47, ואפילו יפשיט צורה מסוימת בתכלית ההפשטה, ולפיכך אין להתחשב במדמה.

ושמע מה שהועילונו המדעים ההכשרתיים, 48 וכמה חשובים הם ההקדמות אשר למדנו מהם.





[יש דברים שהדמיון מונעם והם קיימים]
דע, שיש שם 49 דברים אם יבחנם האדם בדמיונו לא יצטיירו לו כלל, אלא ימצא כי דימוים נמנע כמניעת התחברות שני הפכים. ונתאשר בהוכחות מציאות אותו הדבר אשר דימויו נמנע, וישנו במציאות.

והוא, שאם תדמה כדור גדול באיזה גודל שתרצה, ואפילו תדמה אותו כשעור כדור הגלגל המקיף 50, וגם תדמה בו אלכסון העובר את מרכזו, וכן תדמה שני בני אדם עומדים על קצווי האלכסון, עד שתהא הנחת רגליהם על קו ישר של האלכסון. ויהיה האלכסון ושני האנשים 51 בקו אחד ישר, הרי לא יבצר שיהא האלכסון מקביל לאופק, 52 או בלתי מקביל לו 53:
- אם היה מקביל יפלו שניהם,
- ואם לא היה מקביל ייפול אחד מהם והוא התחתון ויעמוד האחר. ככה ישיג הדמיון.

וכבר הוכח כי הארץ כדורית, ושיש מן הישוב 54 על שני קצווי האלכסון, וכל אדם משוכני שני הקצוות ראשו כלפי השמים ורגליו כנגד רגלי השני המקביל לו באלכסון, ואי אפשר שייפול אחד מהם כלל, ולא יצטייר כי אין אחד מהם למעלה והשני למטה, אלא כל אחד מהם למעלה ולמטה באופן יחסי לשני.

וכן הוכח בשני מספר "אלמכ'רוטאת": 55 יציאת שני קוים שיש ביניהם בראשית מוצאן מרחק מסוים, וכל שמתארכים מתמעט 56 אותו המרחק וקרב האחד אל השני, ואי אפשר שיפגשו כלל ואפילו ימשכו ללא סוף, ואף על פי שכל שנתרחקו מתקרבים זה לזה, וזה לא יתכן שידומה ולא יכנס ברשת הדמיון [קמג] כלל, ואותם שני הקווים האחד ישר והשני עקום כמו שנתבאר שם.

הנה הוכח מציאות מה שלא ידומה ולא ישיגהו הדמיון, אלא נמנע הוא אצלו.
וכן הוכח מניעת מה שמחייב הדמיון, והוא שה' יתעלה גוף או כוח בגוף, לפי שאין מצוי אצל הדמיון כי אם גוף או דבר בגוף 45. הנה נתבאר שיש שם 49 דבר אחר שבו נבחן החיובי, ואשר יתכן, והנמנע, ואינו הדמיון.
וכמה חשוב עיון זה וכמה גדולה טובתו למי שרצה להתרונן מן העלטה הזו, כלומר: ההמשכות אחר הדמיון.

ואל תחשוב כי ה"מתכלמין" לא העלו על לבם מאומה מכל זה, אלא העלוהו במקצת על לבם ויודעים אותו, וקוראים כל מה שנדמה והוא נמנע, כגון היות ה' גוף, השערה ודמיון 57, ורבות אומרים בפירוש כי ההשערות כוזבות, ולפיכך הוזקקו לתשע ההקדמות שהזכרנו כדי לאמת 58 בהן ההקדמה העשירית הזו, והיא התכנות כל מה שרצו שיתכן מדברים המדומים, מחמת אחידות העצמים ושוויון המקרים במקריות כמו שביארנו.

התבונן נא אתה המעיין, וראה שהתפתח דרך עיון עמוק, והוא, שאלה ציורים 59 מסוימים, טוען האחד שהם ציורים שכליים, ואחר יאמר שהם ציורים דמיוניים, ואנו רוצים למצוא דבר שיברר לנו המושכלים מן המדומים.
ואם יאמר הפילוסוף כי המציאות עדי 60, כפי שהוא אומר, ובה נבחן החיובי ואשר יתכן והנמנע. יאמר לו איש הדת ועל כך הוא הויכוח, כי זו המציאות טוען אני שהיא נעשת ברצון 61 לא שהיא חיובית, ואם נעשת באופן זה יתכן שתיעשה בהפכו, אלא אם כן יחליט הציור השכלי שלא יתכן הפך זה כפי שנדמה לך.

ועניין ההתכנות הזו יש לי בו דברים תשמעם בכמה מקומות במאמר זה 62, ואינו דבר שיש למהר לדחות את כולו בקלות.ובכאן המקום להעיר על טעות הגאוןר'י קאפח והתבונן אתה המעיין וראה שהנה יצא דרך עיון עמוק מאוד,וזה שאלו קצת צייורים יאמר איש שהם ציורים שכליים,ואחר יאמר כי הם צייורים דמיוניים,ונרצה שנמצא דבר אחד יבאר לנו המושכלות מן המדומות ,וזאת גירסת האבן תיבון כמדומני שהרב י' ק'אפח לא ירד לעומקן של דברים ופירש ר' שם טוב אבן פלקירה ,ויש דברים אחדים שלא יוכל הדמיון לציירם והתבארו במופת כחומר הראשון והשכלים הנבדלים והדומה לזה. עכ'ל ורמז באלו השלושה הענין האחד הנרצה והוא הנבדל העשירי הממונה על שלשה דברים הא' היותו פקיד ונגיד על ארבעת היסודות,והב' ובמורכבים מהם להניעם ולהרכיבם,ולשנותם אל אשר יחפץ וכמו שהשכלים אשר למעלה ממנויניעו כל אחד מהם את הגלגל הנשפע ממנו ככה יניע גם הוא את הד' יסודות וכו' והב' הוא נותן הצורות בעולם התחתון וכו' הג' הוא היותו מאיר ומזהיר על הצורות הדמיונות המושגות בכח המדמה אשר באדם לשומם צורות מושכלות בשכלו ההיוליאני ואז תושלם השגת האדם ותצא לפועל ע'כ אמנם שיטת הרס'ג בזאת כדלקמיה

[שלושת יסודות ההכרה]
וכיון שכבר נשלם מה שרצינו13 לספח לעניין הראשון, הרי ראוי שנזכיר14 המובילים אל האמת והמביאים אל הנכון, אשר הם מקור לכל מדע, ומבוע לכל ידיעה, ונדבר בהם במדה המתאימה להיאמר במבוא ספר זה. ונאמר, שהם שלושה מובילים,
האחד ידיעת הנראה,
והשני ידיעת השכל,
והשלישי ידיעת דבר שההכרח מחייב אותו.

ונסמיך לזה פירוש אחד אחד מן היסודות הללו.
ונאמר, כי ידיעת הנראה הוא מה שהשיג האדם באחד מחמשת החושים, או בראות או בשמע או בריח או בטעם או במשוש.
אבל ידיעת השכל הוא מה שמתחייב בשכל האדם בלבד, כגון חשיבות האמת וגנות הכזב.
אבל ידיעת ההכרח הוא דבר אשר אם לא יאמת אותו האדם יתחייב לבטל מושכל או מוחש, וכיון שאין דרך לביטולו15 הרי מחייבו הדבר לאמת אותו העניין.

כמו שאנו נאלצים לומר שיש לאדם נפש אף על פי שאין אנו רואים אותה כדי שלא נבטל פועלה הגלוי16, ושיש לכל נפש שכל אף על פי שאין אנו רואים אותו כדי שלא נבטל פועלו הגלוי.
ושלושת היסודות הללו מצאנו רבים מבני אדם מכחישים אותם:
מעטים מהם מי שהכחיש את היסוד הראשון, ונזכירם במאמר הראשון מספר זה ונשיב עליהם, ובהכחישם היסוד הראשון הרי הכחישו גם את השני והשלישי כי הם בנוים עליו17.
ויותר מהם מי שהודה בראשון והכחיש השני והשלישי, ונזכיר גם דבריהם במאמר הראשון ונשיב עליהם.
ויותר מן הכל מי שהודה בשני היסודות הראשונים והכחיש את השלישי.

וסבת שנויי כמותם בכך, מפני שהמדע השני יותר נעלם18 מן הראשון, וכך השלישי נעלם18 יותר מן השני, וההכחשה מצויה בנעלם יותר מן הגלוי.

ויש אנשים שהכחישו מדע זה או זה לחלופין, וכל פלג מהם מקיים מה ששלל יריבו, וטוען עליו כי הדוחק הביאו לכך.
כגון מי שקבע שכל הדברים נחים והכחיש את התנועה,
ואחר קבע שכל הדברים נעים והכחיש את התנוחה,
וכל אחד עושה הוכחות יריבו ספקות ובלבולים.

[היסוד הרביעי: המסורת]
אבל אנחנו קהל המייחדים אנו מאמתים19 שלושת המובילים הללו אשר למדע, ומוסיפים עליהם עוד מוביל רביעי, והוא אשר למדנוהו באותן השלושה ונעשה לנו יסוד, והוא נכונות המסורת האמיתית, לפי שהוא בנוי על ידיעת החוש וידיעת השכל, כמו שנבאר במאמר השלישי מספר זה20.

ונאמר כאן, כי הידיעה הזו,21 כלומר המסורת האמיתית וספרי הנבואה, מאמתים לנו שלושת היסודות הללו שהם ידיעות נכונות. לפי שמצאנו שהוא מונה את החושים מדברים המשוללים מן האלילים ועשאם חמשה, וצירף להם עוד שנים, באומרו:
פה להם ולא ידברו
עינים להם ולא יראו
אזנים להם ולא ישמעו
אף להם ולא יריחון
ידיהם ולא ימישון
רגליהם ולא יהלכו
לא יהגו בגרונם22.
חמשת הראשונים הללו הם עצמם החושים, והשתים הנספחות אליהן:
האחת התנועה באומרו: רגליהם ולא יהלכו, ובה יודעו הכבדות והקלות, שהרי נעצר האדם מלנוע מחמת כובדו ולא ייעצר בקלותו. לפי שיש אנשים שרצו להוסיף על מנין החושים, ואמרו, ובמה תוודענה הקלות והכבדות23, ואנחנו אומרים בתמידות התנועה במה שתמצא קלה או קשה.
והשניה הדבור, באומרו: לא יהגו בגרונם, והוא כלל הדבור המורכב משמות ומלות חיבור וההקדמות וההוכחות כמו שבארנו.

ואחר כך אימת ידיעת השכל וצווה על הצדק ולא הכזב כאומרו:
כי אמת יהגה חכי ותועבת שפתי רשע, בצדק כל אמרי פי אין בהם נפתל ועקש24.
ואחר כך אימת לנו ידיעת ההכרחי25, שכל מה שמוביל להכחשת26 דבר מן המוחש או מן המושכל הרי הוא בטל. בביטול מה שמכחיש26 את המוחש הרי כפי שאמר:
טרף נפשו באפו, הלמענך תעזב ארץ ויעתק צור ממקומו27.
ובביטול מה שהשכל מכחישו26 מן הכזב והאמת28 אמר:
ואם לא אפו מי יכזיבני וישם לאל מלתי29.
ואחר כך הודיענו שכל המדעים בנויים על מה שאנו משיגים בחושינו אשר הזכרנום, ומסתעפים מהם ונלמדים בהם, כאומרו:
שמעו חכמים מלי ויודעים האזינו לי, כי אזן מלין תבחן וחיך יטעם לאכל30.
ואחר כך אימת לנו את המסורת הנאמנה שהיא אמת, באומרו:
אחוך שמע לי וזה חזיתי ואספרה,
אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם,
להם לבדם נתנה הארץ ולא עבר זר בתוכם31.
ויש לכך תנאים ביארנום בפירושי פסוקים אלו במקומם32.

וכיון שכבר הזכרנו ארבעת היסודות הללו,33 צריכים אנו לבאר היאך ללמוד בהם.

ונאמר בידיעת החוש -
שכל מה שהושג בחושנו הברור באמצעות הקשר אשר בינינו לבינו,34 צריך שנדע שהוא כפי האמת כמו שהשגנוהו, ואין בכך ספק35 אחרי שנשכיל להבדיל36 את הדמיונות.
שלא נטעה בהם כאותם האנשים אשר קבעו כדעה37 שהצורה הנראית בראי שהיא צורה שנוצרה שם באמת, בעוד שאינה אלא סגולת הגופים המצוחצחים שמחזירים כל צורה שכנגדם.
ולא כאותם האנשים אשר הניחו כי הקומה הנראית מוחזרת במים יש לה אמיתות שנוצרה באותו העת, ואינם יודעים כי סיבת הדבר הוא אם היה המים יותר עמוק בשיעורו משעור אורך הקומה38.
וכאשר נישמר מאלה ומכיוצא בהם, תהיה ידיעת המוחשים נכונה, ולא יטעה אותנו הדמיון. כעניין שנאמר:
ויראו מואב מנגד את המים אדמים כדם39.

אבל המושכלות -
הרי כל מה שיצטייר בשכלנו הבריא מכל לקיון40 היא ידיעה אמיתית שאין בה ספק, אחרי שנדע כיצד לעיין, ואחרי שנשלים את העיון41 ונישמר מן הדמיונות והחלומות.
כי יש אנשים אשר קבעום לאמתות שנוצרו42, כדרך שנקטו במה שהאדם רואה, והיה הדבר חיובי אצלם כדי שלא יכחישו מה שחזו43, ולא ידעו כי מקצתם יהיה מענייני היום שחלף אשר עוברים במחשבה44, ועל זה אמר:
כי בא החלום ברוב עניין45.
ומקצתם מחמת המזון וחומם וקורם46 ורבוים ומעוטם, ובזה אמר הכתוב:
והיה כאשר יחלם הרעב והנה אוכל47.
ומהם מזיהום48 המתגבר על המזג, החם והלח מדמה שמחות ושעשועים, והקור והיובש, יגונות ואבל49. ובו אמר הכואב החולה:
כי אמרתי תנחמני ערשי... וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני50,
אך יש בהם הברקה מסוימת ממעל51 המעורבת בהם על דרך הרמז52 והמשל, כאומרו:
בחלום חזיון לילה בנפל תרדמה על אנשים בתנומות עלי משכב אז יגלה אזן אנשים53.

אבל ההכרחיים מן המדעים -
הרי כאשר משיג חושנו דבר מה ונתאמת לו, ולא נוכל לקבוע אותו הדבר בלבנו כדעה54 אלא עם קביעת דברים55 אחרים עמו, הרי חובה שנקבע בדעתנו את כולם בין שהיו מעטים או מרובים, כיון שאין לקיים אותו המוחש כי אם בהם, ואפשר שיהיו אחד ואפשר שיהיו שנים או שלושה או ארבעה או יותר על כך, ואפילו יגיעו עד היכן שיגיעו, כיון שאי אפשר בלעדי אותו המוחש הרי אי אפשר בלעדיהם כולם.

והנה הבודד מהם היחידי56, הרי אם ראינו עשן ולא ראינו את האש אשר ממנה נולד אותו העשן, חייבים אנו לדעת שאש מצויה על ידי מציאות העשן, כי לא יתכן זה אלא על ידי זה.

וכן אם שמענו קול אדם מאחורי כותל, חייבים לדעת שהוא מצוי, כי לא יהיה קול אדם אלא מאדם מצוי.

אבל מה שנוסף על האחד מהם, הוא כאשר אנו רואים את המזון יורד לבטן בעלי החיים כשהוא במלואו57 ויוצאת פסולתו מהם, הרי אם לא נקבע בדעתנו ארבעה דברים לא יתקיים מה שהשיגו חושנו, והם שיש בהם כוח מושך את המזון לפנים, וכוח מחזיקו עד אשר יבשיל58, וכוח מעכל אותו וממסמס, וכוח פולט את פסולתו שבו הוא יוצא החוצה. וכיון שאין המוחש מתקיים כי אם על ידי ארבעה אלה, לפיכך חייבים אנו לדעת כי הארבעה אמת.

ויש שלא תתקיים לנו ידיעת מה שראינו אלא עד שניצור מלאכה אשר תאמתהו לנו, ואפשר גם שנצטרך למלאכות רבות. וכאשר יתברר שאותו הדבר המוחש תלוי בהם צריך שנדע שכולם אמת, כדי שיתקיים אותו המוחש.

והוא כגון מה שאנו רואים את הירח עולה על הארץ ושוקע בזמנים שונים בלילה או ביום, ועם זאת הולך במסלול ארוך ובמסלול קצר, כמו שמקצר לעתים מלהגיע לאחת מעשרים ושמונה המחנות אשר הושגו לנו וקראנום בשמות59, ופעמים מאריך ועובר בהם, ועם זאת רואים אנו אותו פעם נוטה לדרום ופעם לצפון, אנו למדים מזה כי אילו הייתה לו תנועה אחת בלבד, כי אז לא היה משתנה מסלולו ורוחבו60. וכיון שאנו רואים שינוייהם, מחייב הדבר שיהא לו תנועות רבות, ושהתנועות הרבות אינם אלא מחמת גופים רבים, כי הגוף האחד לא ינוע בעת אחת שתי תנועות שונות, כל שכן שלוש או ארבע. וכשהגופים הרבים אשר תבניתם שווה עוברים זה במסלולו של זה, לפיכך התנועות ממעטות זו את זו או מוסיפות.

וכל זה לא יתברר לנו כי אם על ידי מלאכת ההנדסה שתראה לנו תשלובת תבנית בתוך תבנית על דרך ההרכבה אחרי שנדע את הפשוטים מהם. והתחלנו בידיעת התבניות הפשוטות אחרי הנקודות והקווים, ועד לידיעת התבניות המשולש והמרובע והעגול והמשולב והמקביל והמפסיק, ומה מחלוקיו בטל ומה מהם קיים, עד שידענו כי תבנית הגלגלים כדוריים או עיגוליים, ושיש מהם קבועים זה בזה.

נמצא כי בשלמות מלאכות אלה נקבע לנו כי מהלך הירח מורכב מחמש61 תנועות, ולכן חייבים אנו לדעת שכל המלאכות הללו אמת, כיון שלא תתכן לנו ידיעת שינויי מהלכו כפי חוקי הטבע כי אם על ידם.

[דברים השומרים מן הטעות]
וכיון שכבר ביררנו היאך יהיה המדע ההכרחי, ראוי שנזכיר דברים השומרים אותו מן ההפסד62, לפי שרוב ויכוחי בני אדם ומחלקותם והוכחותיהם63 בו וממנו.

ונאמר, שאם יאמר אדם אני בדעה זו וזו כדי שלא אבטל את המוחש, חייבים אנו לחקור שמא יתקיים המוחש בלי הדעה ההיא, ואם היה הדבר כן הרי הדבר שקבע בטל.
וזה כגון אותם אשר קבעו בדעתם כי נתיב החלב64 - מחמת שהם רואים את לבנוניתו - שבו היה מהלך גלגל השמש מקודם.
וכאשר נבחן את דבריהם נמצא שאפשר זולת זה, והוא שיהא זה אדים עולים, או חלק אשיי עומד, או כוכבים קטנים מקובצים65, או זולת אלה, הרי בטל מה שאמרו.

ואם יאמר אדם: אני בדעה פלונית כדי שלא אבטל מושכל, חייבים אנו לחקור, אם אותו המושכל יתקיים לנו בלעדי הדעה שהוא סבור הרי בטלה דעתו.
וזה כגון אותם אשר דמו שיש עוד ארץ אחרת זולת זאת, וראייתם על כך כדי שתהיה האש באמצע כיון שכל דבר חשוב שמור באמצע.
וכבר העמדנו דעה זו ביחס לאדם השוכן בארץ שהיא אמצע הכל66, ובכך הוסר מה שחייבו עצמם.

ואם יאמר אדם: אני בדעה זו מתוך השוואה למוחש, והייתה אותה דעה מבטלת מוחש אחר, יהיה המעשה לפי הגדול משני המוחשים ומה שהוא מחייב.
כגון אותם שדמו שכל הדברים נוצרו מן המים, מפני שבעלי החיים מיסוד לח67.
והתעלמו ממה שהם רואים שהמים נוזלתם וניגרים68, והרי לא יתכן שיהיה יסוד כיון שאינו עומד כשלעצמו, לכן כאשר מתנגשות שתי הוכחות כעין אלה ראוי ללמוד מן הגדולה שבהם.

ואם יאמר אדם: אני בדעה זו מתוך השוואה למוחש, והיו מקצת דבריו סותרים מקצתם, הרי דבריו בטלים.
כגון אותם שדמו כי הטוב הוא כל שאנו נהנים ממנו מפני שכך הם מרגישים.69
ואינם זוכרים כי הריגתם מהנה את אויביהם כמו שהריגת אויביהם מהנה אותם, ונמצא שהוא טוב ורע יחד נגדיים70.

ואם יאמר אדם: אני בדעה זו משום כך וכך, וכאשר דקדקנו באותה הסיבה מצאנוה מחייבת דבר אחר שאינו סובר אותו, הרי בכך ביטל אותה.
וזה כגון דברי בעלי הקדמות, שאומרים אנו בדעה שהדברים קדומים, מפני שאין אנו מאמתים אלא דבר שחושנו משיגו.
והרי מה שאינם מאמינים כי אם במה שמשיגו חושם, מונע מהם את הדעה שהדברים קדומים, כיון שאי אפשר שיחושו את הקדום בקדמותו71.

ושמא יאמר אדם: איני סובר כך בגלל כך, ותמצא שהוא נכנס ביותר חמור ממה שנשמר ממנו.
כדרך שנזהרו מקצת המייחדים מלומר שאין ה' יכול להחזיר את אתמול, כדי שלא יתארוהו בחוסר יכולת72.
והרי נכנסו במה שהוא יותר רע, ותיארוהו במה שהוא שווא, וכפי שנבאר בחלק מן המאמר השני73 אם ירצה ה' יתעלה.

ואנחנו עתה, כאשר נצטרך לבסס אמתות דבר על ידי המדע ההכרחי, צריכים להשגיח עליו מחמשה דברים הללו המבטלים אותו, והם:
שלא יהא דבר זולתו מקיים אמתות המוחש,
ושלא יהא זולתו מקיים אמתות הידוע74,
ושלא יהיה מבטל דבר אמיתי אחר,
ושלא יהא מקצתו סותר את מקצתו,
כל שכן אם היה נכנס ביותר רע ממה שהרחיק.

וכל זה אחרי ההשגחה על -
המוחש
והמושכל
בדרכים שביארנום.

נמצא שהם שבעה עניינים, עם המתינות במלאכת העיון עד השלמתו - אז יצא לנו האמת הנכון.
וכאשר יבא זולתנו לטעון75 במדע ההכרחי, נבחן את דבריו בשבעה אלה, וכאשר יבחן במבחנם וישקול במשקלם, יהיה גם הוא נכון ומקובל וננהג על פיו. וכך בענייני המסורת הנאמנה, כלומר ספרי הנבואה.
אלא שאין כאן המקום לבאר בו סוגיהם, וכבר ביארתי ממנו חלק בהרחבה בהקדמת פירוש התורה76.
ואין לומר בהחלט כי הם חולקים,אמנם לדעתי דברי הרס'ג נוטים לדברימה שפירש הרב קאפח בעניין הדעה לעיל במורה נבוכים,אולם לשיטתינו שביארנו הנה יש לבאר אמונה כעניין הידיעה הטרנסצנדנטלית הבנויה על קונספציה קאנטיאנית ואילו שיטת הרס'ג כפי מה שנתבאר לעיל''המושכלות''גישה שביעית והיא גישת ''המושכלות הטרנסצנדנטליות'' ושם העלינו שיטה חדשה נוספת שאינה שוללת את גישת הפרדת התחומים והגישה המגבילה כלפי המדע ומשלבת את הגישה הטרנסצנדנטלית וזאת לפי התנאים שנתבארו ''בחמשת ההגדרות למונח תיאולוגיה'' לשמירה מן הטעות וכפי שנתבאר ב''אנבסיס' לשיטת קאנט בהערה על מקום טעותו,ונקרא לשיטה זו הששית''גישת קביעת המושכלות'' אמנם נשאר לבאר העניין אך בשילוב השיטה השנייה ,דהיינו ''המפרשת'' וזאת לפי הכלל המסור לנו מחכמים כי אין להוציא את הפסוק מפשוטו אלא היכן שאי אפשר לישב הסתירות ויובן בעניין בזאת ועתה יתברר מכלל מה שהקדמנו הענין הבא בבירור נפלא,
[שם הוויה]
כל שמותיו יתעלה המצוים בספרים 1 כולם נגזרים מן הפעולות, וזה מה שאין בו נעלם 2, זולתי שם אחד והוא יוד הא ואו הא, שהוא שם מיוחד לו יתעלה, ולפיכך נקרא שם [ק] מפורש 3, עניינו שהוא מורה על עצמו יתעלה הוראה ברורה שאין בה שתוף 4.

אבל שאר שמותיו הקדושים מורים בשיתוף, מפני שהם עזרים מפעולות ימצא לנו כמותם כמו שביארנו 5, שאפילו השם אשר אנו מכנים בו יוד הא ואו הא גם הוא נגזר מן האדנות:
דבר האיש אדני הארץ 6,
וההבדל בין אמרך אדני בנון חרוקה, ובין כשתאמרהו בהרחבת 7 הנון בקמץ, כמו ההבדל שבין אמרך 'שרי' 8 אשר עניינו 'ריבוני' ובין אמרך: 'שרי אשת אברם' 9, לפי שיש בכך גדולה והכללה לאחרים 10, וכבר נאמר למלאך: אדני אל נא תעבר 11.

וביארתי לך זאת בשם 'אדני' דווקא, שאנו מכנים בו, מפני שהוא היותר מיוחד בשמות הידועים לו יתעלה 12. אבל השאר, כגון דין 13 וצדיק וחנון ורחום ואלוהים, הרי כלליותם וגזרתם ברורה.

אבל השם הנהגה מיוד הא ואו הא, אינה ידועה לו גזרה נודעת, ולא ישותף בו הזולת, ואין ספק כי השם המרומם הזה אשר אין מבטאים אותו, כפי שידעת, כי אם במקדש וכהני ה' המקודשים 14 דווקא בברכת כוהנים, וכהן גדול ביום הצום 15 - מורה על עניין מסוים, אין שתוף בין ה' יתעלה ובין כל מה שזולתו באותו העניין.
ושמא הוא מורה כפי הלשון שאין בידינו היום ממנה כי אם מעט 16, וגם כפי שמבטאים אותו, על עניין חיוב המציאות.
כללו של דבר גדולת השם הזה והזהירות מלבטא אותו 17 מפני שהוא מורה על עצמו יתעלה באופן שלא ישותף אחד מן הנבראים באותה ההוראה. כמו שאמרו עליו ז"ל: שמי המיוחד לי 18.

[שאר השמות מורים על תארים]
אבל שאר השמות, הם כולם מורים על תארים, לא על עצמות בלבד, אלא על בעל 19 תארים, מפני שהם נגזרים, ולפיכך נדמה מהם הריבוי, כלומר: נדמה לנו מהם מציאות תארים, ושיש שם 20 עצמות ועניין נוסף על העצמות. כי כך היא הוראת כל שם נגזר, שהוא מורה על עניין ועל מונח 21 שלא פורש בשמו שבו [קא] אותו העניין נשוא 22.

וכיון שהוכח כי ה' יתעלה אינו מונח 21 מסוים שעליו נשואים 23 עניינים, נודע כי השמות הנגזרים הם, או כפי יחס הפעולה אליו, או כדי להורות על שלמותו. ולפיכך סלד 24 ר' חנינה מאמירת הגדול הגיבור והנורא, אלמלא שני הגורמים אשר הזכיר 25, מפני שאלה נדמה בהם תארים עצמיים, כלומר: שהם שלמויות מצויות בו.

וכיון שרבו שמות הללו הנגזרים מן הפעולות לו יתעלה, נדמה למקצת בני אדם שיש לו מספר תארים כמספר הפעולות אשר נגזרו מהם, ולפיכך הבטיח שתהיה לבני אדם השגה שתסלק מהם טעות זו ואמר:
ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד 26,
כלומר: שכשם שהוא אחד כך יקרא אז בשם אחד בלבד, והוא המורה על העצמות בלבד לא שיהא נגזר.

ובפרקי ר' אליעזר 27 אמרו עד שלא נברא העולם היה הקב"ה ושמו בלבד, התבונן היאך ביאר שכל השמות הללו הנגזרים לא נתחדשו כי אם אחר בריאת העולם, וזה נכון שהם כולם שמות שהונחו כפי הפעולות המצויות בעולם. אבל כאשר תתבונן בעצמותו מעורטלת 28 ומפושטת מכל פעולה, לא יהיה לו שם נגזר כלל, אלא שם אחד מיוחד להורות על עצמותו. ואין אצלנו שם בלתי נגזר כי אם זה, והוא יוד הא ואו הא שהוא שם המפורש בסתם 29, אל תחשוב זולת זה.

[קמעות]
ואל יעלו על לבך הזיות כותבי הקמיעות, ומה שתשמע מהם או תמצא בספריהם הטיפשיים, שמות שהם מצרפים אותם 30 שאינם מורים על שום עניין כלל, וקוראים אותם שמות, ומדמים שהם צריכים קדושה וטהרה, ושהם עושים נפלאות 31. כל הדברים הללו סיפורים שאין ראוי לאדם שלם לשמעם, כל שכן לסבור אותם.

ולא יקרא שם המפורש בשום אופן זולת זה השם בן ארבע אותות 32 הכתוב אשר אינו נקרא כפי אותותיו 32, ובפירוש אמרו בספרי:
כה תברכו את בני ישראל 33, כה בלשון הזה, כה בשם המפורש.
ושם נאמר: במקדש ככתבו ובמדינה בכינויו. ובתלמוד 34 נאמר כה בשם המפורש:
אתה אומר בשם המפורש, או אינו אלא בכינויו?
תלמוד לומר 'ושמו את שמי' - 35 שמי המיוחד לי.

הנה נתבאר לך כי שם המפורש הוא זה שם בן ארבע אותות 32, ושהוא לבדו הוא המורה על העצמות בלי שתוף עניין אחר, ולפיכך אמרו עליו המיוחד לי.

ואני אבאר לך את הדבר אשר הביא את בני אדם למה שהם סוברים בעניין השמות, ואבאר לך יסוד שאלה זו ואגלה לך סתריה, עד שלא יישאר בה ספק - אלא אם תרצה להטעות את עצמך - בפרק שאחר זה. [קב]


[השם המפורש בברכת כוהנים]
נצטווינו 1 בברכת כוהנים, ובה שם ה' ככתבו, שהוא שם המפורש 2. ואין ידוע אצל כל אדם היאך לבטא אותו, ובאיזו תנועה להניע כל אות מאותותיו, 3 או להדגיש מקצת אותותיו 3 אם הייתה בו אות הנדגשת 4. והיו בעלי החכמה מוסרים הדבר זה לזה, כלומר: היאך לבטא אותו, ואינם מלמדים אותו לשום אדם, אלא לתלמיד הגון פעם אחת בשבוע.

ואני סבור כי זה שאמרו:
שם בן ארבע אותות חכמים מוסרים אותו לבניהם ולתלמידיהם פעם אחת בשבוע 5 -
אין זה היאך לבטא אותו בלבד, אלא גם לימוד העניין אשר מחמתו יוחד שם זה, ויהיה בכך גם סוד אלוהי.

[שם בן י"ב אותיות]
והיה עוד אצלם שם יש בו שתים עשרה אותות, והוא למטה מזה השם בן ארבע אותות בקדושה. והקרוב לדעתי, שלא היה שם אחד, אלא שנים שלושה שמות, סך כל אותותיהם שתים עשרה. והיו מכנים בו כל מקום שבא בקריאה שם בן ארבע אותות, כמו שאנו מכנים היום באלף דלת.
וגם שם זה, שהוא שם בן שתים עשרה אותות, אין ספק שהיה מורה על עניין מיוחד יותר מהוראת אלף דלת, ולא היו מונעים ולא מסתירים אותו 6 מאף אחד מבעלי החכמה, אלא כל מי שבקש ללמדו למדוהו אותו.
ואין כן שם בן ארבע אותות, לפי שלא לימד אותו כלל כל מי שידעו, כי אם לבנו ולתלמידו פעם אחת בשבוע. וכאשר היו בני אדם פרוצים 7 לומדים זה השם בן שתים עשרה אותיות, ומשבשים בכך את הדעות, - כפי שיארע למי שאינו שלם אם ידע שאין הדבר כפי שהיה מדמה לעצמו מקודם - 8, לפיכך העלימו גם שם זה, ולא היו מלמדים אותו אלא לצנועים שבכהונה, לברך בו את בני אדם במקדש.
לפי שכבר פסקו מלהזכיר את השם המפורש אף במקדש מחמת שחיתות בני אדם, אמרו:
משמת שמעון הצדיק בטלו אחיו הכוהנים מלברך בשם 9,
אבל היו מברכים בזה השם בן שתים עשרה אותיות.

אמרו:
בראשונה, שם בן שתים עשרה אותיות היו מוסרין אותו לכל אדם. משרבו הפריצים, היו מוסרין אותו לצנועים שבכהונה, והצנועים שבכהונה היו מבליעים אותו בנעימות אחיהם הכוהנים.
אמר ר' טרפון: פעם אחת עליתי אחר אבי אמא לדוכן, והטיתי אזני אצל כהן, ושמעתי שהבליעו בנעימות אחיו הכוהנים 10.

[שם בן ארבעים ושתים אותיות]
והיה אצלם עוד שם בן שתים וארבעים אותיות. וידוע אצל כל בן דעת שלא יתכן בשום אופן שיהו ארבעים ושתים אותות מלה אחת. אלא היו אלה מספר מלים, סך כל אותותיהם שתים וארבעים 11.
ואין ספק כי אותם המלים מורים על עניינים בהכרח, אותם העניינים קרובים לאמיתת השכלת עצמותו יתעלה כפי [קג] האופן שאמרנו 12.
ונקראו המלים הללו מרובי האותות 'שם', מפני שהם מורים על עניין אחד בלבד, כשאר השמות המיוחדים. ולא רבו אותם המלים כי אם להבנת העניין, לפי שהעניין האחד יש שהוא מובן במלים רבות 13, והבן זה.

ודע, כי הדבר הזה שהיו מלמדים, הוא לימוד העניינים שמורים עליהם אותם השמות, לא פשט ביטוי האותיות המעורטל מכל הבנה. ולא נאמר כלל על זה השם בן שתים עשרה אותיות, ולא על שם בן ארבעים ושתים אותיות ביטוי "שם המפורש". אלא שם המפורש הוא השם המיוחד לו כמו שביארנו 14. אבל שני אלו האחרונים היו מוסיפים ידיעה מסוימת באלוהות בהחלט.

והראיה שהיו מוסיפים ידיעה אמרם על כך:
שם בן ארבעים ושתים אותיות קדוש ומקודש, ואין מוסרין אותו אלא למי שהוא צנוע, ועומד בחצי ימיו, ואינו כועס ואינו משתכר ואינו מעמיד על מידותיו, ודיבורו בנחת עם הבריות.
וכל היודעו והזהיר בו והמשמרו בטהרה - אהוב למעלה ונחמד למטה, ואימתו מוטלת על הבריות 15, ותלמודו מתקיים בידו, ונוחל שני עולמים: העולם הזה והעולם הבא 16.
זהו לשון התלמוד.
וכמה רחוק מה שמבינים מלשון זה מכוונת אומרו, לפי שהרוב מבינים שהם מלים שמבטאים אותם ולא יותר, ואין להבין את עניינם, וזוכים בהם לדברים הגדולים הללו, ודרושים להם כל ההכנות המידותיות הללו וההתכוננות המרובה שהזכיר 17.

ופשוט הוא, שכל זה אינו אלא ידיעת עניינים אלוהיים, מכלל העניינים שהם סתרי תורה כמו שביארנו 18. וכבר נתבאר בספרים שנתחברו במדעי האלוהות, כי המדע הזה אי אפשר לשכוח אותו, כלומר: השגת השכל הפועל 19, והוא עניין אומרו "ותלמודו מתקיים בידו".

[קמעות והשבעות]
וכאשר מצאו האנשים הרשעים הבערים את הלשונות הללו, מצאו מקום לשקר ולדבר 20, שמצרפים איזה אותות שרצו, ואומרים: זה שם פועל ועושה אם נכתב או נאמר באופן פלוני 21, ואחר כך נכתבו אותם הכזבים אשר בדה אותם הרשע הבער 22 הראשון, והגיעו אותם הספרים לידי הכשרים החלשים 23 הפתאים, אשר אין להם קנה מידה להבחין בין אמת ושקר, והצניעום, ונמצאו בעיזבונם, וחשבו 24 בהם שהם אמת.

כללו של דבר: פתי יאמין לכל דבר 25.

וכבר יצאנו ממטרתנו הנעלה ועיוננו העדין, אל העיון ב ביטול הזיות ש ביטול ם גלוי לכל מתחיל 26 בעיון. אלא שהביאנו ההכרח לכך, כיון שהזכרנו את השמות ועניינם, ומה שנתפרסם עליהם אצל ההמון.

ואחזור לענייני: כבר העירותי 27 שכל שמותיו יתעלה נגזרים, פרט לשם המפורש, וראוי שנדבר בשם הזה והוא אהיה אשר אהיה בפרק מיוחד, 28 בגלל מה שיש בכך מדקות העניין שאנחנו בו, כלומר: שלילת התארים. [קד]
והוא גם כמו כן תשלום ''עניין המונארכיה האפלטונית חלק החוקה הפרטית ה3,וביאור עניין נתבאר במאמר ארבע הקדמות לחוקה בהקדמה השלישית התחלת החוקה הטבעית אשר הערנו עליו ב'''המושכלות הטרנסצדנטליות''תפישת האדם את עצמו הנכלל בצורת העולם בדמות אדם במימד הטרנסצדנטלי -המשך ''ושם ביאור העניין התחלת החוקה הטבעית יש להבינו במימד ההטרנסצדנטלי וזה תשלום כלל העניינים===גנוז חלק ז' זה החלק:

יגלה ערות המתפארים בידיעת השמות והפעולות הנפעלות בעבור הזכרתם או כתיבתם על צורת ההשבעות המתפשטות בין הצנועים הנחשבים לחכמים בדורנו זה. ונקראים על זה בעלי שמות מבהילי הלבבות ומפחידים חכמי הפתאים ומבקשים מהעם שיקראום חכמים ורבנים ואדונים. והם עבדים נמכרים לעבדי עבדיהם של מחברי השמות שהם האדונים והנביאים באמת מכל צד. אמר החכם בספר מה שאחר הטבע במאמר ט' ממנו, כי האחד האמתי יאמר על ארבעה עניינים. האחד ברצוף כמו הקו. והאחד בנפרד כמו האיש האחד. והאחד שאינו נחלק במחשבה לא בכמות ולא באיכות כמו האחדות והנקודה. והאחד בענין הכללי השותף לדברים שהן אחת בענין כללי משותף בו, כמו החי האמור על האנוש והסוס והגמל ודומיהם, וגם הוא כנגד הרוב בענין אחד. והוא כי האחד יאמר בו הוא הוא ושוה ודומה, ואיכות זה לא יאמר ברוב. הילכך יהא נגדיות האחד והרוב באלו הדברים על מספר העניינים שיאמר בהם באחד הוא הוא ושוה ודומה. וברוב יאמר זולתי ולא שוה ולא דומה. והוא אומר במאמר י"ג כי אין לאחד נגד, ואין הרוב נגד לו באמת לפי שנגד הרוב באמת הוא המעט וכל המצוי הוא או הוא הוא או זולתו השוה אינו נגד לגדול או לקטון, הגדולה והקטנות והשווי שהן נאמרין על הנקודה, ולא על הטבע אע"פ שהמקבילות המוקדם מהם נגדיות היש והאין, המקביל לרוב במה שהוא רוב האחד לא המעט, לפי שהרוב הוא רוב האחדים, והמעט בגמרא הוא שנים. ומה שנאמר באחד כי הוא הרוב, הוא לפי שהוא רוב האחדים כמו שהמשערים היו משוערים בשיעור והמדודות מדודות במדה. ובזה הצד היו השנים רוב מקביל לאחד ואע"פ שהן בעצמם מועטין בגמרא, לפי שהרצוף אינו נחלק לפחות משנים, עד כאן הם דברי החכם:

והוסיף עוד דברים ואמר עניינים מעולים מאד צריכין לנו מאד גם מועילים להקדימם למה שאנו בו, מענין הייחוד אשר יורו עליו השמות או הייחוד אשר יורו על השמות, על דרך סוד האחד והמעט והרוב, ועל דרך ידיעת כל המצוי שיאמר עליו הוא הוא או הוא זולתו, ועל דרך הגדול והקטן, ועל דרך ההצטרפות שיפול בעניינים ואלה דבריו:

אמר, כי המצטרף שממנו מצטרף בנפשו, והוא שיקרה לו הנגדיות. והוא שכל אחד מהם בעצם, כלומר יובן מהזכרת האחד מציאות חברו. כגון עלית ותחתית והמעט והרוב והקטן והגדול. ויש ממנו מצטרף במקרה והוא שלא יקרה לו הנגדיות, כגון המדה והמדוד לפי שהמדה היא עילה למדוד ואין המדוד עילה למדה. ואינו כן המצטרף בנפשו כי אותו כמו שהעלית יאמר בצירוף לתחתית כך התחתית יאמר בצירופו לעלית. הילכך כל אחד מהם הוא בעצם חברו אבל במדה, והמדוד לא יאמר מדה בצירוף אל המדוד, ויאמר בצירוף למדה:

אמר, והאחד מקביל לרוב על דרך שיקבלו המצטרפין שבמקרה, כגון המדה והמדוד לא על דרך שיקבלו המצטרפין שבעצם והם הנגדיים. הילכך לא יקשה מה שהוא במאמר י"ג כי שניהם יחד במוצע אחד פירוש סוייטו אונו. האחד אינו נגד לרוב לפי שאותו הוא באמת, כי לפי שהיה התנאי בנגדיים שלא ימצאו שניהם יחד במוצא אחד, והרוב אינו כי אם הישנות האחד. לפיכך אינו נגד להם, אבל מה שאמרנו בו כאן כי הוא נגד להם מצד שהוא משער להן כמו שהמדה משערת המדוד:

אמר, והרוב בשרש המספר ולפיכך היה המספר רוב מדוד באחד. ואמר עוד, כי הדעת יחושב שהוא כנגד הידוע כמו שהאחד כנגד הרוב והמדה כנגד המדוד. כי הדעת הוא בדרך אחת מדה לידוע, אך באמת כי הידוע מדה לו. כי הידוע הוא בעצם הדעת כמו שהמדה בעצם המדוד והאחד בעצם המספר ואין הדעת בעצם הידוע לפי שהרבה מן המדעות מציאות ואע"פ שאינן ידועות. אבל הדעת לא ימצא בלי הידוע, וכן המספר לא ימצא בלי האחד. ולפיכך הדעת בידוע כמו שימדדו המספר באחד, הילכך הרוב במה שהוא רוב אינו כנגד המעט, אבל הרוב שהוא כנגד המעט הוא הרוב המצטרף לרוב שהוא יותר ממנו. וכן האחד אינו כנגד הרוב אלא מצד שנקרא לו להיות מעט ונחלק, אבל במה שהוא אחד וזולת נחלק אינו כנגדו אלא על צד נגדיות המדה והמדוד, לא על דרך נגדיות גמורה. הידוע יהיה בכל אחד מן המאמרות והדעת באיכות, הבינוניות הן בשרש אחד עם הנגדיים ובמה שביניהם ומורכב משניהם. המשונה בצורה הם בשרש אחד. השווי והזולתי בצורה הן הנגדיות כל דהו ואינן נגד גמור. כל מה שאינו נחלק בנגדיות כלל הוא אחד בצורה, והנגדיים הם הנחלקים או בפרקים נגדיים (בתמית) או בפרקים בינוניים. עד כאן השלים החכם הענין במה שאמרנו:

ועוד אמר במאמר י' כי החכמה היא ידיעת ראשי הנמצאים. ואמר שם כי העיון בעצמים ובמקרים הם מחכמה אחת, לכן יעוין המקרים על דרך המופת. ובעצמים, או על דרך שהן לקוחין מן ההרגש, או על דרך שהן לקוחין בהשלמה מחכמה אחרת:

ואמר עוד במאמר יא' והוא מאמר העצם. כי העצם הוא עילת שאר ההויות התשע והוא מוקדם עליהם בטבע, ולפיכך יאמר בעצם כי הוא מצוי בגמרא. ויאמר באלו מינויין ר"ל בלווי כלומר שהן כמות לעצמים או איכות או זולתו לפי שאינן נמצאין כי אם בעניינים. פירוש אל גוהר בערבי העצמים שלשה, גוף נשאר לעולם ואינו משתנה והוא גוף השמים וגוף ישיגנו השנוי והווי וההפסד כצמח וכחיי, ומצוי שאינו גוף הוא עומד לעולם ולעולמי עולמים:

ואמר עוד, לפי שנתחייב להיות לשנויים מוצע בכח שני הנגדיים שאליהן ישתנה, וכל מה שישתנה הוא משתנה בצאתו מן הכח אל הפועל. והכח יהיה בכל דבר משרש הדבר שהוא בכח עליו. הילכך הכח בעצם להיות רביה וחיסרון היא בכמות, והכח שבאיכות להיות חלול היא באיכות הכח שבאנה להיות מעלה ומטה היא באנה. הילכך [המשתנה] יהיה מהויות בכח לא מהויות בפעל, לפי שהגלם הוא גרמת הכח והכח עילת השנוי. לפיכך כל מה שישונה יש לו גלם, והוא גוף בהכרח. ואפילו גופי השמים לפי שהיו משתנים במקום בלבד נתחייבו להיות גופים, ושיהא להם מוצע. לכן אין הוא ומוצא הנהוין הנפסדין אחד בעצמו. לפי שמוצעם לא יקבל מן השנויים אלא העתקה מאנה לאנה, ומוצע אלו יקבל הווי והפסד. ולפיכך מוצע אותן הוא בפעל ולא בכח, אלה הם דברי החכם הנזכר:

וידוע שאמר במקומות הרבה טענות אחרות הרבה לאמת כל מה שאמרו בו והאריך בהם לפי הצורך והתועלת. ואני חושב ששום חכם מחכמינו הנמצאים היום בדורנו זה מן החכמים האמתיים, והם חכמי התלמוד אשר בחנו דברי הפילוסופים ודברי החכמים הקדמונים ודברי הנביאים ע"ה. והשיגו מכל דבריהם מה שראוי להשיגו, לא יפלא מדברי ולא יבהל להם אבל ישמח בהם מאד, ולא יאשימני על מה שכתבתי בתוך דברי, דברי הפילוסופים הידועים וקצרתי בם. אבל יקשה עליו על מה שלא הארכתי בם לפי האורך הצריך המועיל מהם. ואמנם אני כתבתי מהם ההכרחי לפי מה שאני בו. ואחר שאמרתי זה כלו אשוב לדבר במה שצריך לדבר בו בענין המתחכמים השוערים בשערי החכמה אשר פניהם אצל ה' הבאים ואינם מכירים היוצאים, ומגמת מחשבתם היא בחוץ עם היות הם בפנים. והם אשר חשבו שעלה בידם ענין מענייני הקבלה האמתית והם המתפארים בידיעת השמות וחושבים שהדרך המקובלת אצלם היא הדרך האמיתית. ואמנם היא אצלנו בתכלית האחרון של השקר. ואלה האישים הפתאים הם אשר אין בידם מאזני שכל לשקול בם האמת עד שיתרחקו ממה שכנגדו בכל כחם. וגרם להם זה מיעוט השתדלותם בחכמות והיותם חפצים להוסיף לנפשם המגושמת בשמות על נשמותה ועיורוה מראות כחה. ומצאו ספרים רבים שהועתקו על ידי האנשים הרעים וצרפו העניינים אשר הורה אותם השם לנביאנו ע"ה, ונביאנו הורום לחכמינו השלמים ז"ל וחכמינו הורום לחכמים הבאים אחריהם פה אל פה ומסרום בקבלה לבניהם ולתלמידיהם, עד שראינו מהם ספרים שחתמום קצת חכמים הראשונים. והיה ר' ישמעאל ור' נחוניא בן הקנה ור' עקיבא שהם גדולי ישראל מן המחברים, כגון פרקי היכלות וספר הבהיר ואותיות דר' עקיבה ורבים כמותם עם ספר יצירה הגדול והקטון. ולפי זמנינו זה חכמו אנשים בקבלה וראינו ספרים רבים ג"כ שחברום חכמי המלות. כגון ספר היחוד וספר הכבוד וספר הנפש וספר התורה וספר המרכבה וספר הבנין ורבים כהם. ופירושים רבים על דברי תורה נביאים וכתובים ושמוש תלים. ובכל אלו הספרים שראינו לא היה כתוב בשום ספר מהם שום דבר ממה שזכרוהו המזיפים הרשעים הרמאים המבקשים העשר והשררה והכבוד והרודפים אחרי הבלי הזמן ותחבולותיו, הם הממיתים עצמם על השגת העניינים המעירים עיני הלבבות והם התאוות ומיני התענוגים, אשר הם לנו מאשר אנחנו אישי מין אחר מבעלי חיים. והם העוזבים תענוגי הנשמות הרוחניים אשר הם לנו מאשר אנחנו אישי מין אדם נברא בצלם אלהים וכדמותו:

וזהו הענין המזויף אשר מצאנוהו בספרי המינים ובספרי האפיקורסים המפתים זולתם לטעות אחר הבליהם והוא שכתוב במקצתם זה. הב"ה א"ל (לאהב"ה למפרע) קח קלף של צבי וכתוב עליו שם בין כך וכך אותיות ביום פלוני בשעה פלונית במקום מיוחד. וטבול במים חיים כך וכך ימים וצום כך וכך ימים ואל תאכל כל חי בעל דם ואל תשתה יין ושכר. ואכול מעט כשתאכל וקח עשב פלוני ועפר פלוני ועשה חומט דיו וכן תכתוב מה שתכתוב. וקח קטרת פלונית ועשן המקום שאתה בו ימים כך וכך במספר. וקח צלע של אתון שחורה שמתה מיתה טבעית ותהיה התחתונה שבצלעות מצד שמאל והסר ממנה כל הבשר יפה יפה. ואמור עליה טרם שתכתוב בה דבר ההשבעה המופלאה הזאת. משביע אני פלו' בן פלו' עליכם המלאכים או הרוחות או השדים או כדומה לזה מן השמות של הדברים שמציאותם נעלם או נעדר ונחשבים לנמצאים מפני המצאם בדמיונות או בחלומות, שתכריחו את פלו' בת פלו' ולא תאכל ולא תשתה ולא תנוח. ואם יושבת לא תשב ואם עומדת לא תעמוד ואם שוכבת לא תשכב. וכיוצא באלה ההבלים אומרים מהם הרבה, עד שתבוא אלי לביתי מבקשת אותי ורודפת אחריי כמשוגעת עד שאעשה בה כל תאותי. ואחרי כן תכתוב כל זה בצלע ואתה מדבר בו פעם שנית בעת הכתיבה. ואחר כך קח הצלע הכתוב ושרפהו באש ואמור הדברים פעם שלישית ובשעת שריפת הצלע. אמור, כשם שהצלע הזאת שהיתה מגוף אשה שנבראת מצלע אדם ונעשת צלע אתון מחמור וחיתה ועתה מתה, והיא נשרפת בזאת האש, כן לב פלו' בת פלו' ימות בתוך לב העולם וישרף באש להבה, וידבק בלבי לאהבה. והנה הדבור הראשון הוא אחרון אלא שזה הפך זה מצורף:

ועוד כתוב בו, ודע כי בעת שתקשור הקלף של צבי שכתבת עליו השמות על יד שמאלך במקום תפילין ויבא הקשר כנגד לבך, מיד באותה שעה ירתע לב האשה המושבעת ויתנועע ממקומו. והיא תתבהל מאד ותצייר פניך ותראה אותך בעיניה כאילו אתה מלאך האלהים לפי דמותך ותחשוק בך ולא תשקוט ולא תנוח עד מצאה אותך בפרהסיא. ואפילו בפני הכל תשקך ומיכאן ואילך היא תבקש ממך בפיה שתמלא בה תאותך. וכמוהם כל המשוגע השומע כדברים האלה ממית עצמו על זו ההשגה הפחותה. ויקרה לפעמים מקרה שיזדוגו שניהם אחר זה המעשה ויחשוב זה המכשף שכשופו הועיל ופעל ועשה. ומאלה תמצא אלפים ורבבות מהבלי השבעות ולחשים וכיוצא בם. ונעזרו בזה במקצת עניינים שנמצאו כתובים במקצת דברי רבותינו ז"ל שיש להם עניינים פלאים תחתיהם והם חשבום כפשוטם. וכן כתבו לשנא"ה האנש"ל כדי להבהיל הלבבות ולהודיע למקבלים מהם שהם סודות ולא ידעם זולתם. וכן בתוך הדברים יכתבו דבורים רבים מצורפים כדי שיבהל השומע ויצטרך למלמד להודיעו זה הדבור. כגון צלע של אתון יכתבוהו עלץ של נותא וכדומה לזה אין חקר. והכל ימשיכוהו כפי מה שיעלה במחם המוזרים על פי הנחש שהטיל בם זוהמא ולא עמדו על הר סיני ועל כן לא פסקה זוהמתן מהם. ולפיכך כל הרוצה שתפסק זוהמתו ממנו יעמוד על הר סיני הסנירי הרסיני הר סניי המשים רסן בפי כח התאוה וינצל:

ואמנם מה שראינו כתוב בקצת ספרי החכמים הנזכרים ז"ל בענין הפלגת השמות, הוא שבידיעת אמתתם יתעלה היודעם עלוי רב ומופלא מכל בני דורו בתורה ובחכמה ובנבואה. שהם הדברים שהשם בחר בהם יותר מכל מה שבעולם הנפש, ועל כן נתנם ביד הנפש בכח. ובצאתה מן הכח אל הפועל תפעל בזולתה ותחדש נפשות ותהיה הידיעה ההיא סבה להציל נפשות רבות מיד שאול, ותביאם הידיעה לעולם הבא חיים, ויחיו חיי עד כחיי השם שדבקו בו יתע'. ועל כיוצא בזה נאמרו "ואתם הדבקים ביי אלהיכם חיים כלכם היום". ואשר בא מזה בספר הבהיר הוא זה על ע"ב שמות. אלה הם ע"ב שמות היוצאים ומתחלקים לג' חלקים כ"ד לכל חלק, ועל כל כ"ד שר גבוה עליהם, ועל כל חלק יש לו רוחות ארבעה לשמור מזרח ומערב צפון ודרום ומתחלקים ששה לכל רוח, נמצאו לארבעה רוחות ארבעה ועשרים צורות וכן לשני וכן לשלישי, וכולם חתומים ביי אלהי ישראל אלהים חיים אל שדי רם ונשא שוכן עד מרום וקדוש שמו יהו"ה, ברוך שם כבוד וכו'. ישב ר' אהילאי ודרש מאי דכתיב יהוה מלך יהוה מלך יהוה ימלוך [לעולם ועד], אלא זהו שם המפורש שניתן בו רשות לצרף ולהזכיר, דכתיב "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם" (במדבר ו' כ"ז), והוא שם בן שתים עשרה [אותיות] בשם שבברכת כהנים יברכך יי וגו' שהם שלשה והם שתים עשרה וכן יפעל יפועל יפעול. וכל השומרו ומזכירו בטהרה ובקדושה מתקבלין כל תפילותיו ולא עוד אלא שהוא אהוב למעלה ונחמד למטה ונענה מיד ונעזר, זה השם המפורש הנכתב על מצח אהרן. ובשם המפורש בן ע"ב שמות ובשם המפורש שהוא י"ב שמות שמסר הקב"ה למסמריה העומד לפני הפרגוד והוא מסרם לפני אליהו בהר הכרמל ובהם נתעלה ולא טעם טעם מיתה. ואלו הם השמות היקרות והמפורשות והמפוארות שהם [י"ב] לי"ב שבטי ישראל וכולן נכללין בלב השמים ומתחלקין לכ"ד שמות ובהם כלול זכר ונקבה ופקודין בתלי בגלגל ולב והן הן מעיינות החכמה. זה כתוב בספר הבהיר וכן באחרים וכיוצא בזה וכלם הם דברי אלהים חיים:

הנה אלה הדברים והדומים להם כגון אשר זכר הרב מהם במורה צדק, הם שראויים להקרא דברי חכמים באמת. והוא מה שאמר על שם בן מ"ב אותיות ועל שאר שמותיו יתע' ומה שרמז מכותבי קמיעין. ואשר פירש דברי רבותינו ז"ל על ההכנות הרבות ועל המעלות של שם בן מ"ב אותיות. וכבר אמר שם בסופו של ענין השם על מאמ' חכמים שאמרו ותלמודו מתקיים בידו ונוחל שני עולמות העולם הזה והעולם הבא, שזה יורה על השגת השכל הפועל אשר זו היא החכמה שאי אפשר לשכחה למי שעלתה בידו. ואמרו שם שלא נקרא שם המפורש כי אם שם בן ארבע אותיות והוא השם המיוחד לבדו, אמ' האמת ואינו מקשה על מה שזכרנו מן השמות המפורשים שנזכרו בספר הבהיר ובזולתו, מפני שכולם יוצאים מזה הנזכר. כי שם בן י"ב הוא שלשה שמות בעצמם, ושם בן מ"ב הוא במספר שני שמות הקדש שהם החות"ם יה"ו יה"ו עולים מ"ב. (אהו"י) ושם בן כ"ב הוא במספר ד' אותיות ההעלמה א'ה'ו'י', שהם חמר לתיבת השם שמהם הורכבה. ועם היותו חמר ראשון לשם השם הוא כבר ידוע שמספרו כמספר כ"ב אותיות בכלל, שהם חמר שבעים לשונות. נמצא שאלו הד' אותיות הם שנזדככו מכל חמר הלשונות. ועל כן היו ראוים להיותם אחר המזגם ש"ם לש"ם הש"ם, כלומר ליהו"ה. ושם בן מ"ח אותיות הוא שם בן י"ב תיבות, והוא השם המצורף עם ד' תיבותיו בכל צירופיו. ושם בן ע"ב במספר יו"ד ה"י וי"ו ה"י. והנה ח' שמות מספרם ר"ח, חברם והנה רי"ו במספר כל אותיותיו. ועוד על דרך התוספת הפך מדרך שברירי ברירי רירי ריי, שכך נזכר אבל כשנכתב נכתב כך שברירי ברירי רירי ירי רי. והוא כלו על דרך החסרון ואמנם השם דרכיו שלשה כדמות צורת או"ר היר"ח שסודו נפ"ש. והם ש'ווי מ'גרעת ת'וספת, שווי הוא יהו"ה, מגרעת משני צדדים יהוה הוה וה ה, יהוה יהו יה י, הנה כלם ה"א שמות הקדש שלמים יעידו במספרם שהשם 'אינ"ו גו"ף ול"א כ"ח בגו"ף', ומציאותו היא 'המצויי"ה העיונ"ה' אשר בעבורה 'כ"ל ק"ו עיוני"י' וכולם 'קנ"ו עולמ"י' ובם נפלאות רבות. ותוספתו משני צדדים גם כן [י] יה יהו יהוה, ה וה הוה יהוה. והנה התוספת והמגרעת שוים בארבעה הצדדים ואע"פ שהם הפכיים כמהלך שני המאורות הגדולים, והיו השמות א"ד שנמצאו שלמים. והשמות שקבלו תוספת ומגרעת היו ז' שמות, חברם ויעלו ז"ה. שהם 'שבעה חמשה' בדמות 'השעה שבמח' שהוא 'מעשה החשב' 'מעשה יצירה' כלומר מעשה בראשית. והסוד סל"ם יעק"ב (ז"ה פעמים הוי"ה), ועל זה רמז בו רמז זה ואמר אין ז"ה כי אם בית אלהים וז"ה שע"ר השמי"ם הו"א ש"ם המפור"ש. ושני השמות הם השווים לשני הצדדים, ונשארו עשרה כנגד עשר ספירות שהם חמש כנגד חמש. וסוד בראשית הנעלם מערבות בנקוד השמות בנקודות השם לקבל השמות במניין הספירות. וכאלה רבים ואין קץ, כולם מעידים על סוד הקץ. כלומר שכל אלה הגלגולים יורונו אמתת תכליתנו וקצנו וסופנו עד שנשיג מראשית ואחרית, כי טוב אחרית דבר מראשיתו כמו שרמז שלמה באמרו על זה "טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל הא דם והחי יתן אל לבו" (קהלת ז' ב'). ורבים כדברים האלה בדברי הנביאים והחכמה והפילוסופים כלם. וכלם מורים שראוי להמשך תמיד אחר התכלית כמו שממשיכים אותנו אליה הטבעים והכחות והתנועות והזמנים, כמו שאנו מרגישים זה כולו מיום הלידה עד יום המות. ולא ידבק בחיים כי אם החי כמו שאמר והחי יתן אל לבו, כלומר ישים אל לבו ענין סופו ויכיר כי סופו למות. ויפעל פעולות מביאות לידי חיי הנפש שבה אפשרות לחיות לעד. וכשיודיעוהו כי הדרך הקרובה המביאה בקלות לידי אותם החיים הנצחיים היא ידיעת שם המפורש ישמח מאד בלבו עם הידיעה ההיא וישתדל בכל כחו להשיגה. ולא יבקש הפכה שהוא מה שחשבו בעלי השמות בזיופי השבעותיהם והזכרתם. ועל כן ישר בעיני להורות הדרך לך ולדומים לך להדריכך בה אל האמתות ובחרת בחיים:



גנוז חלק ח' יספר:

מעלת ידיעת השמות וצורת הזכרתם ותועלתם לאוהבי האמת לבד לא לזולתם. דע כי ידיעת השמות היא המעלה העליונה על כל המעלות האנושיות המשותפות עם המעלות האלהיות, ר"ל שהם מודיעים הדרך המדבקת הנפש עם השכל הפועל דבוק נצחי, ואין שם דרך אחרת קרובה ממנה להביא הנפש אל זו המעלה המופלאה. ובה יבדל נביא מנביא וחכם מחכם ופילוסוף מפילוסופו, מפני שאלה השלשה דרכים שבם יבדלו בני אדם האמתיים מבני אדם המתדמים לאדם, הם שלש מעלות אנושיות ונדבקות באלהיות. ודע כי הפילוסוף שהוא האוהב החכמה הוא בדמות הלוי. והנביא שהוא השואל בדמות יהו"ה הוא בדמות הכהן, וכמו שהכהן שלשתם ר"ל שהוא נביא וחכם ופילוסוף, והחכם הוא השנים שהוא חכם ופילוסוף, והפילוסוף הוא האחד. והפילוסוף אפשר שיעלה אל מדרגת החכם ואפשר שלא יעלה אליה. וכשיעלה יחודש לו שם נוסף על שמו ויקרא פילוסוף חכם, כי שם פילוסוף הוא בלשון יון שם מורכב משני עניינים ופירושו אוהב חכמה. ויש מאוהבי החכמה שנשארים עם האהבה כל ימי חייהם, ומפני סבות אינם יכולים להשיג החכמה. ואמנם בהשיגם החכמה יקראו חכמים ויבקשו עוד אחר היותם חכמים להיותם נביאים. ויש מן החכמים שנשארים עם החכמה ולא יתנבאו, ואמנם כשיתנבאו יקראו נביאים. והנביאים גם כן להם מדרגות זה על זה. ועתה ישר בעיני להוציא אלה הדברים לאור ואומר כי הפילוסופים הנקראים אוהבי החכמה הנזכרים בזה המקום ועל זה הענין, הם החוקרים מכל צד ומכל פנה לדעת אמתת הדבור ואמתת היצור. מפני שמתוך השגת הדבור והיצור ישיגו את קונם בשלילת דברים ובהרחקת יצורים להבדיל בין הצורות ליוצרם. וחתרו על זה לחבר ספרים רבים בדרכי הדבור והם ספרי ההגיון. וחברו ג"כ ספרים רבים בחכמות הלמודיות בדרכי העניינים הנחשבים. וחברו ספרי טבע לדעת היצורים, וחברו מה שאחר הטבע לדעת היוצר והדברים הנבדלים. ואמנם החכמים הנקראים בזה המקום ובזה הענין מבקשי הנבואה הם שקבלו קבלות ידועות בענייני השמות, ובהוראתם ובעבורם חברו ספרים רבים. מהם להנהיג בהם המון העם ומהם להחכים הרואים דבריהם, אולי יביאום אל מעלותם. והם ספרי סתרי תורה כמו שזכרתי מקצתם למעלה בחלק שעבר לפני זה. ואמנם הנביאים הנקראים בזה הענין ובזה המקום שואלים דבר מיי, הם שואלים שאלת חלום והשואלים באורים ותומים והשואלים שום דבר חכמה מהשם על פי השם או דבר עתיד. ויחלקו אלה השלשה מינים לחלקים רבים אין לנו צורך להזכיר מהם יותר מזה בזה המקום שזה מספיק לכונתי. ואמנם כל אחד ואחד מאלה הנזכרים תתעלה נפשו במה שהוא בו ותדלג ממעלה אל מעלה עם תוספת ידיעת השמות וכל מה שיוסיף בם ידיעה יוסיף עלוי רב. ואמנם צורת הזכרת השמות היא צורת מגדת חכמות אלוהיות והנהגות גלגליות והשגחות טבעיות והשגות נפשיות והיא מפעלת מחשבת הנפש לציור השגת הכחות הטבעיות הנעלמות ומעוררת כחה לדעת ההשגחות הגלגליות ומניעה דעתה להכיר ההנהגות האלהיות בחכמה:

ועתה הנני מגיד לך הדרך להזכרת השמות באמתתה בראשי פרקים עד שיספיקו לך דברי בהם ותבין מהם מה שראוי להבינו ואזכיר לך הנקוד תחילה. דע כי כמו שהאותיות בצורתן ובמספרם ובשמותם מורות על עניינים מופלאים כמו שאודיעך בד' אותיות ההעלמה, כן הנקודות בצורתן ובמספרם ובשמותם מורות על חכמות רבות נעלמות. ואלו הן צורות הנקוד הנמצא בספרים הנבואיים, או נקודה אחת על אות בסוף עליונותו. אי נקודה אחת תחת האות באמצעיתו. או נקודה אחת תוך האות לפניו בוי"ו. אלה הם הנקודות המיוחדות שאינם מורכבות. ואלה הן המורכבות מיותר מנקודה אחת, א א א א א. ואלה מורכבים יותר א א א. ויש עוד שני מינים ונקראים דגש ורפה, והם נקודה וקו ב ב. ואלה אינם מניעים אבל מגידים על הקושי והרכות. וכבר ידעת מאמר חכמינו ז"ל שאמרו דמיאן נקודתא באתותיא כנשמתא דחיי בגופיה דאיניש. וא"כ הנקודות מורות על הרוחות ועל הכחות המניעות את הגופים המתנועעים. ואלה שמות הנקוד הנכתב, חולם חרק שורק אלה הם השלשה. קמץ צרי פתח סגול שרוק אלה הם החמשה. חטף קמץ חטף פתח חטף ס גול גם אלה שלשה. ואלה הם מספריהם ע"ח ש"ח ת"ר, ועוד ר"ל ש' תפ"ח צ"ט תר"ו, ועוד החתופים שכ"ז תקפ"ה קצ"ו, והשנים ש"ז ורפ"ה, וסודם רפא"ל רופ"א. ואע"פ שכתבתי פה מספריהם המוכרחים גם שמותיהם לא אדבר בפירושיהם מפני שכבר דברתי בם הרבה בספר פרס הספר, אבל אדבר פה בצורותיהן וכת [בותיהן] [ש]נתחייבות מהן בשם השם:

ידוע כי הלב מתנועע ומתעורר וחושב ומצייר עניינים רבים, ודרכו וטבעו דומה לוילון הספינה ר"ל שבו כח מוכן לפי טבע רתיחת הדם לדמות דמיונות משונות כפי הרוחות המניעות כח הלב המשתנה תמיד לפי המידות. וכשיהיה האיש פילוסוף או חכם או נביא ישים כל מחשבות לבו לדעת את השם. וכאשר יעלה בחכמה ממדרגה אל מדרגה ויתרחק מדרכי העולם הזה מעט מעט עת אחר עת ויתעלו מדותיו ממדה למדה, תתעלה נפשו בחשק ההשגה האלהית, ויחשוב בשם תמיד ויזכיר אותיותיו בלבו ויגלגלהו בכל נקוד ונקוד שאפשר בו לסבול, יובן או לא יובן. והמובן יוסיף לגלגלו עוד, ואם יובן הנה מה טוב ואם לא יובן מוסיף עליו גלגול אחר גלגול עד שיובן. ואם יובן קצתו וישאר קצתו בלתי מובן יגלגלהו עד שיושלם כל גלגלו וצירופו בי"ב צירופין. ואחר שיעשה כן יניע כל אות ואות של השם הנכבד בלבו בנחת בלתי מהירות כלל, ויבטא בשפתיו באות אחר אות בנקוד שהניע אותיות השם בו. ואמנם הנמצא ראשון הוא הנמצא תחת היוד והוא הממהר התנועה מכלם אשר לא ציירתיו לך עדין ויחדתי לו זה המקום בכונה כי זה מקומו הראוי לו להודיענו. זה הנקוד שמו שוא וסודו שוא הפוך ורמזו "לא תשא את שם יהוה אלהיך לשוא כי לא ינ קה יהוה את אשר ישא את שמו לשוא" (שמות כ' ז'). ודע שמה שנאמר לעם כי לא ינקה בזה הדבור השלישי והוא מדה נזכרת בי"ג מדות. באמרו ונקה לא ינקה, היה זה להורותן להם כל רוב הצורך אליו, והוזכרה על צורת השם שהוא מקיף קנקן תוכו והוא מסבב סביבו. ועל כן בא אחריו פק"ד וחצי השם ו"ה ותוכו נ"ק וסודו תרי"ג מצות. וכן חצי השם י"ה ותוכו נ"ק ושניהם קנק"ן ורמזם אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו. והנה מאו"ר חמ"ה תוך השם והוא צי"ר נאמן לשלחיו, כי הוא המאור הגדול אשר הושם ברקיע להאיר על הארץ ולממשלת היום. ושמו צר"י וקורין אותו קמץ קטון, ודמותו דמות שוא כלומר שזה ב' נקודות יושבות, וזה בית נקודות עומדות, צורת זה צורת קו ארוך וצורת זה צורת קו רחב. ושניהם בעלי ארבע נקודות שהם שני קוים, וכשתחברם בארך ורחב יהיו שתי וערב, ויורו שהרוחב מלך והוא השתי מצד אחד, והארוך השוא עבד והוא הערב מצד אחד. ומתהפכים על צורת להט החרב המתהפכת על פי שני הכרובים. וסוד שו"א אש"ו הגדולה, וסוד יצר שהוא צר"י רו"ח אלהי"ם שנאמר עליה שהיא מרחפת על פני המים. ועל כן י"ה מלא רוח ואש. ואחר שאתה מוצא העבד מניע את יוד והמלך הגדול שהוא יחיד והוא למעלה מהכל מניע את ההא הדבקה אל היוד בצורת יה. ונודע בקבלת אמת כי העולם הזה נברא בה"א והעולם הבא נברא ביו"ד, מיד יש לך לדעת מזה שיש דבר מניע את השכל העשירי שהוא השכל האנושי עד העולם הזה ומשפיע מן העולם הבא שפע וניצוץ על העולם הזה. והנה סוד שוא עם חלם חוש מלא, וסודו 'ח"ת ו"ו שי"ן', והנו 'חוש ויתן' נוסף וסודו שכ"ל ודמיו"ן. וא"כ הנה שלש נקודות חוש דמיון ושכל:

ודע כי אלה הם המשיגים שבאדם והם מנוקדים בנקוד השם שהוא אחד והוא שלשה ועל זה נקרא מפרש, כלומר מפרש שהוא במלואו ככה מ"ם פ"ה ר"ש שי"נ, ופירושו ש"ם ש"ר הפנים וחוזר חלילה אל יהוה. והנה קמץ גדול תחת הוא"ו, ותחת הה"א השני אין נקוד. והמשימים מפי"ק שהוא קמ"ץ הדין אתם, וסוד קמ"ץ גדו"ל גמו"ל צד"ק, והוא כדו"ר גדו"ל, גלמ"ו צד"ק, מרג"ל, רג"ע, ארב"ע, גימטרי"א, כלומר אלה הם שבעדם יטו הגלגלים אל השש קצוות. וה"א בלא נקוד מורה על גולם בלא צורה ועל גוף בלא רוח ועל איש בלא שכל, שיצריך לו שיתן בעצמו צורת רוח שכלית. ועל כן הורה זה השם באמתתו שיש יכלת באיש מאישי מין האדם להוציא שכלו עם ידיעת ש"ם המשמ"ש מן הכח אל הפעל. כי הוא ש"ם ש"ר הפע"ל והוא שר"ש המפע"ל מפר"ש השני"ם בשמנ"ה ובעשרי"ם בכ"ח ב"ו. כ"ו י"ב תרע"ו שי"ב שת"י וער"ב ציר"י ערבו"ת ציו"ר מעש"ה מרכב"ה ע"ם ציו"ר הש"ם ברכ"ה. ואם כן צורת התולדה במח מצוירת שתי וערב יוד שוא הא חלם ה יה וו קמץ ו יהו הא מפיק ה יהו"ה וסודם יהו"ה ויהיה. זהו הסוד שהוא אחת מן הסודות העליונים הנעלמים שבידיעת השם עם שאר השמות. ומעלת האיש היודע זו הידיעה היא מעלה מופלאה, וצורת ההזכרה האמתית היא המביאה לידי הידיעה לא זולתה בלא ספק. ותועלתה וגמולה ושכרה הרבה מאד שהוא בלתי זמן ובלי תכלית, ולא יגיע כי אם לאוהבי האמת לבדם ולא לבלתם:



גנוז חלק ט' יגיד:

מהות האותיות שנקרא בהם שם השם יתע' שהוא הראוי להקרא שם המפורש המיוחד לו יתב'. ולמה נקרא בשמות רבים מתחלפים לפי הנגלה לכל, ומה הם שאר השמות הגנוזים שאינו גלוים לכל אדם, ועל מה יורו ומה קדושתם יותר משאר השמות. כבר יעדתיך בכל החלקים למעלה שאודיעך בזה החלק שהוא חלק ט' של גנוז עניינים רבים שלא נשלם ביאורם במ